newbבמהלך ארבעת הפרשיות, שבתות שבהן קוראים ארבע פרשיות מעבר לפרשת השבוע הרגילה, שהן: שקלים, זכור, פרה והחודש – ישנה שבת נוספת שנקראית שבת הפסקה. בפשטות זוהי שבת שבה לא קוראים פרשה מיוחדת והיא מהווה הפסקה בין שתי שבתות שבהן קוראים פרשה מיוחדת. מכיוון שיש את ההפסקה – ארבעת הפרשיות לוקחות במקום ארבע שבתות – חמש שבתות למעשה.
השנה (תשע"א) כמו 82% מהשנים ההפסקה היא בין שקלים לבין זכור. בין מחצית השקל לבין זכירת עמלק. בשנים אחרות ההפסקה יכולה להיות גם בין זכור לפרה. לפי הפנימיות שקלים היא הה' האחרונה, זכור היא הו' בשם השם, פרה היא הה' הראשונה והחודש היא הי' הראשונה (בשם השם י-ק-ו-ק).
מכיוון שהיוד ו ההי' הראשונה בשם השם הן חכמה ובינה, שנקראים תרי רעין דלא מתפרדין – כשני חברים שאף פעם לא נפרדים, מסבירים ששבת ההפסקה אף פעם לא תהיה בין פרה לבין החודש.
יש שמסבירים שיש רמז לשבת ההפסקה – שהיא הפסקה בין הפרשיות בפרשת ויקרא – רש"י כותב בתחילת פרשת ויקרא שלמשה ניתנה הפסקה בין פרשיה לפרשיה (בתורה) כדי שיהיה לו זמן להתבונן. אנחנו יכולים גם לנצל את ההפסקה הזאת כדי להתבונן בכל מה שלמדנו עד כה ולהכין את עצמנו למה שאנחנו עתידים ללמוד.
שבת הפסקה נראית כמשהו דיעבד, כמשהו ריק. פשוט רווח בין הפרשות אבל אנחנו לומדים שהרווח הזה הוא חשוב בפני עצמו. כדי לקבל ולהכיל את היש צריך לתת מקום לאין. רבי נחמן חוזר ומסביר שכדי להגיע למדרגה חדשה, צריכה להיות לפני זה התרוקנות, תחושה של ירידה. ההפסקה היא מה שמקיים את היש. השבת שהיא מנוחה היא למעשה מקור הברכה לכל העשייה המבורכת של השבוע.
מהבחינה הזאת ניתן אולי לומר ששבת ההפסקה מרמזת על קוצו של יוד – בשם השם, הכתר העליון, השתיקה שהיא מעל לדיבור. האות החמישית הנסתרת בארבעת אותיות השם. הנקודה הנעלמת.
על ידי הדמימה, על ידי העצירה האדם מכין את עצמו ככלי לקבל את השפע הרוחני. הוא דומם – מצמצם את דיבורו, מצמצם את העשייה החיצונית ועל ידי זה יוצר מרחב וכלי פנימי לקבל את הדעת החדשה.
לפי רש"י טוב לנצל את הזמן הזה להתבוננות. מה כבר הבנתי? מה אני עוד צריך להבין? זמן לעכל ולקבל את המידע ולתת לו לשקוע ולפרוח בתוכנו.
תגובות