ראש חודש כסלו – האור בתוך החושך

בעקרון החגים שלנו הם בתקופת הקיץ – פסח, שבועות, ראש השנה, סוכות. כולם בתקופה של האור, בתקופה של הקיץ. ומה עם החורף? מה עם החושך? מה עושים בזמן הגלות?
חז"ל תיקנו לנו שני מועדים נוספים – חנוכה ופורים. שניהם נופלים בתקופת החורף. שניהם מדברים על הגלות והתקומה. ושניהם נותנים לנו תקווה גם בחושך, גם בזמנים הקשים. גם בזמנים של בלבול ותחושה של גלות בנפש, והרי רבי נחמן מסביר שעיקר הגלות היא בנפש.
בחג החנוכה המוטיב של האור הוא מוטיב דומיננטי. הדלקת הנרות מתבצעת דווקא בתקופה החשוכה ביותר בשנה. זה הזמן שהאור באופן טבעי הוא ממועט ואנחנו באותו הזמן מדליקים את האור, מדליקים את הנרות, מוסיפים הארה חיובית בעולם.
העבודה של היהודי היא להתעלות מעבר לטבע ולהחדיר את האור האלוקי לתוך הבריאה. לא להכנע לכוחות הטבע, אבל גם לא לצאת מההרמוניה דווקא. לא להרוס את העולם אלא להעשיר אותו, למלא אותו בטוב – את העולם הפנימי שלנו ואת העולם החיצוני.
בחנוכה אנחנו מדליקים נרות לפי שיטת בית הלל. לפי שיטה זאת האור הולך וגובר, בכל יום אנחנו מוסיפים נר נוסף. רבי נתן מסביר שבעצם – הנר הראשון דולק בכל הימים, שהרי כל נר מתווסף אליו ובכל יום מדליקים את כל הנרות הקודמים. זאת אומרת שתוספת ההארה של חנוכה לא מבטלת את הימים הקודמים אלא בונה ומעצימה אותם. כל יום אנחנו הולכים ומוספים עוד אור, הולכים ומוסיפים עוד טוב בימינו ובסביבה שלנו.
שנזכה לקבל את האור הגנוז בחנוכה, ושנזכה להאיר לכל הסביבה שלנו בטוב הפנימי שגנוז בכל אחד מאיתנו.