כותב רש"י הקדוש שיש המפרשים את "נח איש צדיק תמים בדורותיו" לשבח וישנם המפרשים לגנאי. ההסבר הפשוט הוא שמדובר על המילה – בדורותיו. האם הוא צדיק בגלל שהוא בדור של רשעים, ואם היה בדור של צדיקים היה נחשב לכלום? (כפי שרש"י אומר בדורו של אברהם אבינו) או האם עצם זה שהוא מסוגל להיות צדיק *גם* בין רשעים צריך לדרוש את זה לשבח? שהוא צדיק עכשיו – וקל וחומר היה צדיק אם היה בדור של צדיקים?

בכל אופן, אם מסתכלים על הפרשה, רואים שנח עושה.. מה שנח לעשות. זאת אומרת – הוא עושה מה שהוא מצווה לעשות. לא פחות ולא יותר. ועל זה יש הדורשים אותו לגנאי – אם היה בדורו של אברהם אבינו, המרכבה לספירת החסד, לא היה נחשב ככלום כי אברהם היה רץ תמיד לעשות מצוות להגדיל את שם השם בעולם, להוכיח את בני דורו ולעזור להם להתגייר. ואילו נח? הוא עמד ובנה את התיבה, כשמישהו בא אליו – הוא אמר לו את האמת אבל לא השתדל להתפלל על בני דורו. לא השתדל לשנות את המציאות.

נח לא היה בעניין של שינוי המציאות. הוא היה בעניין של לקבל את הדברים כמו שהם. ועל כך יש גם נקודה לדרוש אותו לשבח. הוא קיבל את המציאות האלוקית וקיים את המצוה שנתנה לו – בנה תיבה וכנס לתוכה כדי להציל את העולם.

הוא באמת הציל את העולם. ועל זה יש להוקיר לו טובה. אבל הוא לא התפלל על אנשי דורו. קדושת הלוי ואחרים מציינים שמשה רבינו היה גילגול תקונו של נח (כדברי האריז"ל). מוסיף הקדושת הלוי ואומר שהאותיות "מחני" (שאמר משה – מחני נא מספרך, זאת אומרת עדיף שתמחה אותי מאשר תחסל את עם ישראל) הן אותן אותיות של "מי נח" שהוא שמו של המבול. משה היה התיקון של נח – במקום להיות שאנן בזמן שהעולם נחרב, משה התפלל בחירוף נפש שהשם יתברך ירחם על עם ישראל.

גם בראשית דרכו מסופר על משה שראה בסיבלותם של ישראל. ראיית הסבל של השני, ראיית המקום שלו ואי ההסכמה האקטיבית הכוללת תפילה. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

הפרשה מספרת לנו שגם אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנוחות שלנו. רבי נתן מביא את דברי הזוהר הקדוש שאומר שנח יצא מהתיבה ובכה שכל העולם נחרב והקב"ה אמר לו – רועה שוטה, עכשיו אתה בוכה? זאת אומרת היית צריך לבכות קודם! היית צריך להתפלל. ואחרי שנגמר המבול? כותב רבי נתן שנח היה צריך לקבל ציווי ישיר לצאת מהתיבה. למה? כי הוא לא רצה לצאת! הוא היה מעדיף להשאר בתוך התיבה ולא לצאת לעולם.

רבי נתן אומר שהפרשה מספרת לנו שלא מספיק להיות בקיא ברצון – להיות בקיא ברצונות הקדושים להתעלות רוחנית אלא עיקר העניין הוא דווקא להיות בקיא בשוב – בקיא בחזרה לתוך העולם, להביא את האורות הרוחניים לתוך החיים שלנו.

את זה הרבה יותר קשה. הרבה פחות נח. אבל זה העניין…

שבת שלום!