נשימה עמוקה

יישוב הדעת. מסתבר שזה מה שחסר לנו. אנחנו רצים עם הלשון בחוץ ועדיין מרגישים שלא מספיקים כלום.
אמרו לנו שהמהפכה התעשייתית תפתור לנו את הקטע של עבודת הפרך. חשבנו שככה נפתור את "בזעת אפייך" אבל זה לא עבד.

הפתרון הוא לקחת זמן לעצמך. לא משנה כמה אתה עסוק, לא משנה כמה אתה עמוס ולא משנה כמה חשוב מה שאתה עושה.
זה ממש לא משנה – מה שמשנה ומה שצריך להיות לנגד עיננו הוא – האם יש לי זמן במהלך היום שאני יכול לקחת לעצמי אפילו 5 דקות לצאת מהמירוץ הזה?

זה לא אומר שלא טוב לרוץ. אבל צריך גם לעצור ולנשום ולהעריך איפה אני נמצא בעולם. מה קורה איתי. לאן אני הולך?

בלי כמה דקות של יישוב הדעת ביום אנחנו יכולים לצאת מדעתנו. וגם אם מבחוץ נראה שאנחנו מצליחים והכל בסדר – בפנים נוצר פער. חלל פנימי שלא נותן מנוח.
כמו מכונית שלא עושים לה טיפול עשרת אלפים ועוד פעם לא עושים ועוד פעם – עד שבסוף…

אז קחו נשימה עמוקה. צאו לרגע החוצה, תסתכלו על השמים.