כל אחד יכול להסתדר עם כל אדם, לא?

״אני מבינה שכל אחד יכול להסתדר עם כל אדם אבל חזי הוא..״ אמרה והחלה לבכות. הבטתי בשעון, בעלה מאחר כבר מעל רבע שעה. היא מחתה דמעה וקלטה שאני מביט בשעון. ״אתה רוצה שאנסה להתקשר אליו שוב לבדוק איפה הוא??״ אמרתי לה שזה בסדר. ״אני פשוט לא יודעת מה לעשות,״ היא אמרה מיבבת, ״פשוט..״ והנידה עם ראשה לשלילה. הושטתי לה ממחטת נייר והיא קינחה את אפה, ״תודה.״

הכללות הן דבר מסוכן אבל עם השנים אני מגלה יותר ויותר שאכן, בשביל לרקוד טנגו, צריך שני אנשים. חיכיתי לראות מה יקרה כשבעלה יגיע. בנוגע לטנגו, הכוונה היא שכשפוגשים אחד מבני הזוג הוא יכול לתאר את השני כמפלצת נוראית וכשפוגשים את בן הזוג השני – מבינים שגם לו או לה קשה לחיות בזוגיות הזאת.

דפיקה בדלת. היא פתחה ואמרה, ״כנס כנס אתה מאחר.״ הוא הביט בה במבט מלא תיאוב והתיישב מולי. הוא לא אמר דבר, לא התנצל ולא הסביר את איחורו. הבטתי בשעון. ״כן.״ הוא אמר, הבטתי בו בשאלה. ״מה אתה רוצה?״ הוא שאל אותי. ״סליחה?״ השבתי. ״מה אתה רוצה ממני? למה קראת לי?״ לא הבנתי על מה הוא מדבר. ״אני אמרתי לו שביקשת שהוא יבוא.״ אמרה האשה והשפילה את עיניה. עכשיו שנינו הבטנו בה בשאלה. היא הרימה את עיניה, ״חברה שלי שהיתה כאן אמרה לי שבלי הבעל זה לא יועיל הרבה אז אמרתי לבעלי שקבעתי איתך פגישה ושאמרת שהוא חייב לבוא.״ הנהנתי. ״אתה מבין עם מה אני צריך להתמודד?!״ הוא אמר, ״עם השקרנ..״ רגע רגע עצרתי אותו, בלי להעליב ובלי לנבל את הפה. ״אתה לא תגיד לי מה להגיד בחורצ׳יק.״ הוא אמר לי ושילב את ידיו על חזהו, ״אני אדבר אל אישתי כמו שאני רוצה.״ שקלתי את התגובה.

״אתה רואה?!״ היא אמרה ושוב התחילה להתייפח, ״ככה הוא מתנהג אלי כל הזמן, משפיל אותי מול אנשים. יורד על ההורים שלי, על המשפחה שלי. מקלל כל הזמן.״

״צא החוצה.״ אמרתי. ״סליחה??״ הוא שאל והרפה את ידיו, ״מה זאת אומרת צא החוצה? באנו אליך לטיפול זוגי, איך אפשר לעשות טיפול זוגי עם בנאדם אחד??״ לא הגבתי. ״הבאת אותי למטפל פסיכי.״ הוא אמר לה, ״ורדה, את והמטפלים ה…״ הבטתי בו ללא מילים והוא קם ממקומו, ״בואי ורדה. הולכים.״ היא הביטה בו בתדהמה ואז בי. היא קמה ממקומה מפוחדת, התחילה לחפש משהו בארנק שלה. סימנתי לה בזהירות שאין צורך לשלם. הם יצאו.

הוא התקשר אלי אחרי מספר ימים. הוא אמר שהוא מתנצל על ההתנהגות שלו ושהוא מבקש שאפגש איתם. הוא אמר שהמצב בבית ממש קשה ושאשתו לא מדברת איתו כבר יומיים.

מה בעצם קרה שם? חזי התרגל לעשות ״מה שבא לו״, להתנהג בצורה נוראית ולחבוט, ולו באופן מילולי, באשתו כאהבת נפשו. אף אחד לא שם לו גבולות. הסכמתי להפגש איתו לבד, בלי אשתו, כדי לשמוע קצת את הצד שלו ומה שעובר עליו. המושגים סמכות וגבולות היו רחוקים ממנו מאוד. כילד הוא גדל בבית מפורק ולמעשה את רוב ילדותו בילה בשכונה, ברחוב.

בכל מערכת זוגית יש את הצד שלו ואת הצד שלה. הבעיתיות בצידו של חזי היתה ברורה, אבל איך אשתו ורדה קשורה לעניין? ראשית, באמת המצב שלו היה מאוד קשה, באופן אובייקטיבי וללא קשר אליה. הוא תיאר לי את ה״כיסוחים״ בעבודה עם הבוס שלו ועמיתיו. הוא סיפר לי שהוא ניתק קשר עם רוב המשפחה שלו לאחר החתונה וגם שיש לו מעט מאוד אנשים שהוא יכול לכנות חברים. אפשר להבין את ורדה שחוששת מאוד לשים לו גבולות. חזי שידר כל הזמן מסר פשוט – ״תזהרו, אל תתעסקו איתי! אני פצצה מתקתקת.״ ומי רוצה להתעסק עם פצצה מתקתקת? אבל ברקע, הוא שידר עוד מסר. תתעסקו איתי, תנו לי גבול. תנו לי חיבור וקשר. אל תתפעלו מהמסכה שאני עוטה. וזה מה שנגע בו בפגישה הראשונה שלנו. עצם העובדה שלא התפעלתי מההתנהגות שלו ושפעלתי מתוך מקום פנימי שמכבד את השני אבל לא נותן לו ״להשתולל ולקשקש על הקירות״.

הצעתי לו שיבואו שניהם בפעם הבאה כדי שאשמע את הצד שלה והזהרתי אותו שאם הוא יעשה פרובוקציות או ינבל את פיו, הפגישה תסתיים באותו הרגע. בתשלום מלא הפעם. הוא חייך שובב והביט בי במבט בוחן ואז הנהן ויצא.

הם נכנסו בשקט והתיישבו מולי. ורדה חיפשה בעיניה את חבילת הטישו וחזי הביט בשעון. שאלתי אותה מה היו התכונות בחזי שהרשימו אותה כשנפגשו לראשונה. היא הסמיקה מעט ואמרה שהוא היה גבר מאוד בטוח בעצמו, כריזמתי, שהוא היה אומר לאנשים בפנים מה שהוא חושב ולא שותק ומהסס כמוה. הוא הביט בה בתדהמה ומשהו בפניו התרכך. לא שמת לב לכך שהוא מתנהג בגסות ובחוצפה, שאלתי. הוא הביט בי בכעס. היא השפילה את מבטה, ״זה.. התעלמתי מזה. ואז..״ ואז אמרתי, זה החריף. היה הנהנה. מה עם אלימות? הוא הביט בי בהפתעה והיא לא הרימה את מבטה. את מעדיפה שהוא יצא לרגע? שאלתי. היא הנידה בראשה ללא ואז הישירה את מבטה, ״לפעמים. קצת אלימות. לא משהו..״ היא עצרה לרגע, ״זאת אומרת חוץ מהקללות והצעקות.״ הוא הפנה את מבטו אל הקיר, ״זה בזבוז זמן, כל הטיפול הזה. אמרתי לך.״ התעלמתי, מה את הולכת לעשות בנוגע לזה? היא נאנחה ואמרה שהיא הבינה שזה חייב להפסיק. שהיא לא יכולה יותר לשתף עם זה פעולה. ״אם חזי לא ילך לטיפול ויתחייב להפסיק לגמרי עם האלימות הפיזית והמילולית.. אני..״ היא עצרה לרגע ואמרה, ״אתלונן עליו במשטרה.״ הנהנתי. ״מה אתה משתף איתה פעולה?!״ הוא אמר, ״אתה שומע מה היא אומרת? משטרה? מה היא התרפ…״ הרמתי את האצבע. חזי השתתק, ״אתה צודק. אני לא צריך לדבר ככה..״

אי אפשר להצדיק את ההתנהגות של חזי. זה לא משנה מה שהוא עבר בילדות שלו, ועם כל הצער והכאב על מה שעבר ועובר עליו. אלימות היא קו אדום. יש דברים שאפשר לטפל בהם כתהליך ויש דברים שחובה לשים להם סוף. כמובן שבמקרים קיצוניים – להעזר בגורמים חיצוניים.

ורדה העדיפה להתעלם, להנות מהבטחון שחזי מעניק לה ובעצם לתת לו להתעלל בה ולהשפיל אותה. מסתבר בדיעבד שמה שקרה בטיפול הראשון מאוד השפיע עליה. היא ראתה שמישהו שם גבול לחזי בשקט, בפשטות, בלי צלצולים וללא התנגשות חזיתית ובלית ברירה חזי מקבל את הדברים. היא סיפרה באחד הטיפולים הבאים שאותו הרגע היה רגע מכונן עבורה ולאחר מכן היא הלכה עם הדברים וחשבה עליהם והחליטה שהיא חייבת לשים לזה סוף. האיום על המשטרה אולי נשמע לחזי מוגזם אבל היא אמרה שהיא הבינה שאין לה שום ברירה, שאם הוא לא נגמל מההתנהגות הפוגענית שלו, החיים שלה ימשיכו להיות גהינום. אני גם בהריון, היא טרחה והסבירה, אני לא מוכנה לסחוב את זה גם לילדים שלנו. אני לא מוכנה שההתנהגות הזאת תמשך בבית שלנו ותשפיע על ילדינו בעתיד.

ורדה נאנחה. ״רצית להגיד עוד משהו?״ שאלתי. ״כן,״ היא אמרה, ״הבנתי עוד משהו. הבנתי שמרוב שהיו תקועים לי בראש כל מיני משפטים כמו – אפשר להסתדר עם כל אדם וכדומה, שאני באמת מאמינה שהם אמיתיים אבל במקום לראות מה המצב שלנו ולטפל בו, העדפתי להאשים את עצמי שאני לא מספיק גמישה ולא מספיק מכילה וצריכה להבין אותו ו… במקום לתת מקום לעצמי ולשמור על עצמי, נתתי לדברים להסחף ככה… אני באמת אוהבת אותו ורוצה לחיות איתו אבל בלי ההתנהגות הזאת…״ חזי הביט בה ואז היא אמרה לו – ״אני יודעת שזה לא אתה. אני יודעת שאתה בעצם הרבה יותר עדין ושיש לך לב טוב. אני רוצה אותך, בלי הקליפות הקוצניות האלה..״