זוגיות – להיות מוסיף והולך

באחד הימים הגיע אלי רווק מקסים שמאוד רצה וגם מאוד פחד להתחתן. הוא הביט בי בחשש ואמר, נראה לי שאני צריך לתקן כמה דברים לפני שאני אתחתן… אני לא מוכן להכנס לזוגיות במצב שבו אני נמצא עכשיו עם עצמי. לתקן? שאלתי אותו. לבד? כן, הוא נאנח, זאת אומרת, אני חושב שכדאי שאני אעבוד על כל הבעיות שלי ורק אז אמצא את האשה הנכונה, לא? זה היה מסוג המשפטים, שאחד מהחברים שלי אוהב להגיד עליו – אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק ואם זה לא היה אנחנו…

הרצון להגיע לשלמות לפני שהוא בכלל נכנס לזוגיות מזכיר לי את המחלוקת הידועה בין בית הלל לבית שמאי – מוסיף והולך או פוחת והולך? השפת אמת מפרש בשם זקנו שההבדל ביניהם הוא שלפי בית שמאי צריך קודם כל סור מרע מוחלט. זאת אומרת מתחילים מהמצב המושלם כביכול ולכן יש חנוכיה מלאה בנרות. קודם כל שורפים את כל הרע! אין כאן מקום לתהליך ולהדרגתיות. יש בזה אמת עמוקה מאוד. לדוגמא כשאדם מכור לדברים מזיקים, בין אלו חומרים נרקוטיים או שימוש במדיה והולך לקבל טיפול גומל, בדרך כלל לא מדברים איתו על תהליך של הפחתה אלא על גמילה חד משמעית מוחלטת. זה מהלך שדורש כוחות נפש אדירים, כאלו שבדורנו, לרוב האנשים אין. כמובן שבתהליך כמו גמילה אין ברירה ולרוב הנגמלים נעזרים במסגרות תומכות לשם כך אבל לא בגמילה עסקינן. בית הלל מאידך, כרבי נחמן בתורתו המפורסמת ״אזמרה״ (רפב ליקוטי מוהר״ן) סוברים שצריך להוסיף עוד מעט טוב ועוד מעט טוב. וההלכה? נפסקה כבית הלל.

גם בזוגיות, יש כאלה שכמו אותו רווק מנסים לנהוג כשיטת בית שמאי – קודם כל שהכל יהיה מושלם. שאני אהיה מתוקן אחרי עבודת מידות שכוללת את כל הסדנאות והשיטות שקיימות תחת השמים וכמובן שבן הזוג המיועד יהיה גם הוא בשל, מאוזן, עם דרך ברורה בעבודת השם ואם אפשר מבוסס כלכלית. האם זה אפשרי בעולמנו? כנראה שבימות המשיח, בהם תפסק ההלכה כשיטת בית שמאי זה יהיה אפשרי. לפיכך אותו בחור כנראה יפגוש את המשיח בדרך אל הדייט הראשון עם בחירת ליבו המיועדת.

הבחור המדובר מראש המאמר דווקא הבין שעליו לשנות גישה.

מה שהוא הבין הוא שבעצם, לפני שהוא מתחתן, הוא לא רק נקרא פלגא גופה לפי חז״ל אלא שבאמת הוא דואג לחיות בצורה כזאת שלא מפגישה אותו בצורה חזיתית עם הבעיות שלו. יש הבדל בין להיות טיפוס מבורדק שלא ממש מפריע לו שהבגדים זרוקים על הרצפה והכלים בכיור לא הודחו מעל שבוע לבין להיות נשוי ל״חולת ניקיון״ שכל זריקת תיק בסלון תביא לויכוח עז, שלא לדבר על אותו יום חורף קר שנכנסת עם חצי מהבוץ מהמדרכה שמתקנים ברחוב ממול..

אי אפשר באמת לשפר ולתקן בתנאים סטריליים. עד שלא התחתנת ופגשת את הבעל, שמצד אחד הוא מקסים ואוהב ויקר לליבך אבל מצד השני גם לפעמים קשה להסתדר איתו ועם ״השגעונות שלו״ – לא התחלת את התיקון שלך. התיקון בעיקר מתחיל כשאנחנו פוגשים את הקושי ולא בורחים ממנו או במילים אחרות סוגרים את כל פתחי המילוט.

וכאן ההלכה המקסימה של בית הילל באה לידי ביטוי. אנחנו רוצים ליצור חיים של בניה והעמקה, חיים של הוספת טוב ואמת בזוגיות שלנו. להוסיף עוד ועוד אור. בצורה כזאת הקשר יכול להיות הולך ומעמיק, הולך ומשתפר. התנאי הראשון הוא לקבל את זה שבן או בת הזוג שלי לא מושלמים. זה כמובן נשמע טריוויאלי שהם לא מושלמים (״או הו כמה הוא לא מושלם!״ היא חושבת לעצמה.) אבל זה דורש עבודה לקבל את זה. לקבל את זה שהוא לא מושלם, שהיא לא מושלמת. אחד הפחדים שלנו הוא ש״אם אני אקבל את זה שהוא לא מושלם ואפסיק לצעוק עליו כל הזמן אז הוא יתקבע במצב הזה ואולי אפילו יתדרדר״. צריך להבין שהפחד הזה מאוד מקשה על הזוגיות. הפחד מלפגוש את המצב הקיים ולהכיר בו גורם לנו להתבצר במידות הלא מתוקנות שלנו.

אם אני מוכן להכיר בכך שזה המצב שלי, שזה המצב של בן או בת הזוג שלי ולקבל את זה שאנחנו בתהליך של הוספת אור, של הוספת טוב – יש לי סיכוי אמיתי לשינוי. מצד אחד אני לא נבהל מהמצב, אני מאמין שאנחנו נהיה ביחד ונבנה את ביתנו לעשרות השנים הבאות ומצד שני – אנחנו גם לא ״נרגעים ושוכחים מזה״.

גם את הנקודה הזאת אפשר למצוא בנרות החנוכה ובשיטת של בית הילל. אמנם מתחילים מנר אחד אבל ההלכה היא מוסיף והולך. אנחנו כל הזמן מנסים להוסיף עוד טוב. אפילו אם זה מעט טוב, אפילו אם זה נראה כמעט דמעט. אפילו אם את חושבת שהוא ״לא זז מילימטר״. האם יש איזושהי נכונות? האם יכול להיות שבמקרים מסוימים הוא כן שם לב לרצונות שלך וכן ניסה להשתנות, אפילו טיפה? מממ..

 אם נלמד לחפש ולמצוא את המקומות שבהם כן נוסף  אור בקשר שלנו, את המקומות שבן או בת הזוג כן זזו ולו מעט כפי שציינו, משהו נפלא יכול לקרות לנו. גם נרות החנוכה מתחילים מנר אחד זעיר ובית הילל קובעים – מוסיף והולך. נשאלת השאלה, אם מוסיף, אז למה הולך? מדוע לא מספיק להגיד מוסיף. לפחות לענייננו יש כאן סוד נוסף. יש כאלו שהולכים לסדנאות של זוגיות או לטיפול זוגי ומצפים למשהו שישנה את חייהם בבת אחת. סוג של זיקוקי דינור מופלאים שיאירו את שמי חייהם אחת ולתמיד. חלקם מתאכזבים כשהם מגלים שהאמת היא ששום סדנא ושום טיפול חד פעמי לא יפתרו את הבעיות העמוקות.

הדבר שיכול באמת לעזור הוא לא רק להיות מוסיף אלא מוסיף והולך זאת אומרת שאנחנו הולכים עם זה, מעמיקים עם זה. שיש כאן משהו מתמשך. אם אני מבין שלדבר עם אשתי זה דבר חשוב וקריטי לקשר ביננו, אז אני יכול להבין שלדבר איתה פעם אחת, אפילו למשך עשר שעות, לא יגרום לקשר שלנו לאורך זמן ללבלב. כדי שיהיה לנו קשר אמיתי אנחנו צריכים לדבר ולהקדיש זמן לקשר שלנו באופן  תמידי.

עוד סכנה שיש בריבוי האור כדי לסלק בבת אחת את החושך לפי שיטת בית שמאי היא שאם אנחנו לא זהירים – אותה אש יכולה לשרוף אותנו. הרבה אנשים החליטו לעשות שינוי מהיר ודרסטי, כזה שלקח להם שנים להשתקם ממנו. זה דבר ידוע ומקובל בתחום ה״דיאטות״, גם אם מישהי יכולה לרדת בדיאטת ״זבנג וגמרנו״ עשרות קילוגרמים בזמן ממש קצר, בדרך כלל תוך כמה שנים ולפעמים אפילו תוך כמה חודשים – היא יכולה להעלות את המשקל חזרה ואפילו לעלות מעבר למה שהיא הייתה לפני כן. מה ממליצים? לבנות מהלך של שינוי אורחות החיים. גם שינוי של דיאטה אבל גם תוספת ספורט ושינויים נוספים באורח החיים שלנו. זה נשמע פחות מלהיב מלהשיל עשרות קילוגרמים בזמן קצר אבל בדרך כלל יותר אפקטיבי. מוסיף והולך יכול להראות בתחילה איטי אולי אבל לאורך הזמן – הוא השינוי האמיתי.

גם בזוגיות – עלינו לקבל החלטות של מעשים שבונים קשר לאורן טווח ולנסות לתחזק אותם. זמן לשיחה אינטימית על מה שקורה איתנו לחוד וביחד, יציאה משותפת להליכות באויר הצח או לבילוי משותף, התענינות זה בזו ונסיון להיות שותפים באמת ולא רק בטכני. וגם אם נפלנו מכל ההחלטות (ואנחנו בודאי ניפול) – לקום ולהתחיל מחדש בכל פעם שוב ושוב.

צריך להאמין ולחיות את זה. זה אפשרי להיות מוסיף והולך בקשר הזוגי. זאת מתנה שהשם יתברך נתן לנו ואנחנו יכולים וצריכים לאמץ אותה בשתי ידיים. למעשה במקרה שלנו – בארבע ידיים. אם שני בני הזוג מבינים שיש תהליך של בנייה ארוכת טווח, זה אפשרי. אם אנחנו מקבלים את זה שחלק מהבניה היא גם ירידה לצורך עליה, זאת אומרת שכמובן שיהיו קשיים בדרך וכמובן שמה שכבר היה נראה שנפתר – מתגלה כבור פתוח ולא פתור ואז שוב, מתעלים על כך ומדברים על זה ומשקיעים בזה – ושוב מגיעים לעליה מחודשת.

אני מאחל לכולנו שנזכה לבחינת מוסיף והולך בקשר הזוגי ובכל תחומי החיים. שנזכה להאמין שגם מעט טוב זה הרבה מאוד ושגם אותו המעט טוב יביא איתו עוד ועוד טוב. שנזכה להתמיד ולא לשכוח להוסיף עוד ועוד טוב בצורה קבועה ומדודה. לא לנסות להדליק את כל האש בבת אחת. אי אפשר להגיע לקירבה מקסימלית אחרי התרחקות ארוכה. להסתכל על הטווח הרחוק ולהאמין שבן או בת הזוג שלי רוצים טוב, כפי שאני רוצה טוב. אנחנו לא תמיד יודעים להגיד את זה בצורה הנכונה ולפעמים אפילו מה שאנחנו עושים שיכול לפגוע אחד בשני, מגיע מתוך רצונות טובים. שנזכה שהאש תהיה אש שמאירה ומקרבת ולא חס ושלום להפך ושעל ידי שנאמין בטוב שלנו ובסוד של ״מוסיף והולך״ נזכה לחיים מדודים ומאושרים.