להפיץ את האור -חלק 2
לתחית המאמר: להפיץ את האור -חלק 1 אני לא זוכר כלום ממה שהוא אמר. אני משער שהוא גם לא זוכר. אני בטוח שאפילו אם הייתי שואל אותו חמש דקות אחרי זה מה הוא אמר – הוא בטח לא היה זוכר. אני רק זוכר שהוא בער. כל החדר בער. זה הרגיש כאילו כל החדר התמלא באש…
קרא עודלהפיץ את האור -חלק 1
לקח לי כמה ימים להתאושש מהטיסה. הטיסה שזרקה אותי לתוך חווית חיבור פנימית כל כך עמוקה והמילים "מקבל על עצמי עול מלכות שמים" מילאו את מחשבותי וליבי כל הזמן. חוץ מהן לא נשאר הרבה. כמה ימים הסתובבתי כמו סהרורי. מבולבל אבל מלא אנרגיה ורצון לעשות טוב בעולם. החוויה היתה מאוד טריה ומאוד חזקה. "עול מלכות…
קרא עודסטסנג בבית זקנים – חלק 2
לתחילת המאמר: סטסנג בבית זקנים- חלק 1 הסתכלתי עליה. לא היה לי הרבה מה להשיב. התחושה שלי אמרה לי שאני צריך לנסוע, אבל הרגשתי שיש הרבה עומק בדבריה. אנחנו כל כך קשורים ומותנים בחיצוניות שקשה לנו להאמין שהדברים יכולים להיות פשוטים. פה. בדיוק איפה שאנחנו נמצאים, בלי לנסוע לאיזה מקום אקזוטי, בלי לעשות משהו מאוד…
קרא עודסטסנג בבית זקנים -חלק 1
שני הזקנים שישבו ליד השולחן הקטן בפינת הלובי הרימו את עיניהם לרגע קט ממשחק הקלפים בו היו שקועים. הם העניקו לנו מבט חוקר קצר ושבו למשחקם האינסופי. שעטנו לתוך בית האבות בבגדינו הצבעוניים ושיערנו הארוך והפרוע. חבורה של צעירים נלהבים בשנות העשרים לחייהם מחפשים משמעות לקיום גם כאן, בתחנה האחרונה והמיואשת הזאת. כשקובי סיפר לי…
קרא עודמתנת יום הולדת -חלק 2
לתחילת המאמר: מתנת יום הולדת חלק 1 בשלב מסויים הייאוש הפך את הכאב לאדישות. פשוט התעלמתי מכך שציפיתי כל כך שלמישהו, לפחות אחד יהיה אכפת. התחלתי לקבל את רוע הגזרה. מה כבר יכולתי לעשות? זה המצב. קבל את זה. ויתרתי על כל התוכניות והלכתי לסטסנג. כשהסטסנג הסתיים התחלתי ללכת חזרה לכיוון הבית. אם אין אני…
קרא עודמתנת יום הולדת – חלק 1
היום דווקא התחיל טוב. חשבתי להודיע לכמה חברים שיש לי יומולדת ולעשות משהו רגוע ולא גדול מדי. לא בא לי מסיבה גדולה עם הרבה בלגאן. אין לי כח לארגן המון אנשים. החלטתי לצמצם ולעשות משהו קטן ומתוק. עכשיו רק הייתי צריך לבחור כמה חברים בין כולם ולנסות להודיע את זה בדיסקרטיות שאף אחד לא יפגע…
קרא עודפיצוץ של תודעה – חלק 2
לתחילת המאמר: פיצוץ של תודעה- חלק 1 בשדה התעופה פגשתי את המנכ"ל שלנו, רפי. הוא היה תקוע בתור ארוך שלא זז ונראה היה שהטיסה מתעכבת. לבסוף התור השתחרר והתמקמנו במושבינו במטוס. קול נעים אך מעט מתוח הודה לנו על הסבלנות וסיפר שהעיכוב נבע מנסיון של גורמים עוינים להעלות רימוני יד למטוס. אלה היו הימים שאחרי…
קרא עודפיצוץ של תודעה – חלק 1
המקום: סאן פרנסיסקו, קליפורניה. השנה: 2001 אני בן: 27 היו לי כמה שעות להעביר עד הטיסה לארץ. אני אספיק להגיע אליה, לדבר קצת ולטוס. אולי זה עדיף. לפעמים כשיש לך דד ליין זה דווקא טוב. מה כבר יכול לקרות? התקשרתי קצת בחשש אבל נילם (מורה רוחנית ידועה בציבור הסניאסים, מהאסכולה של פאפאג'י ורמאנה) שמחה והזמינה…
קרא עודמודט ב-300 קמ"ש: הפאסון הרוחני של פרננדו-חלק 2
לתחלית הכתבה: מודט ב-300 קמ"ש הפאסון הרוחני של פרננדו-חלק 1 המקום: מקסיקו סיטי, מקסיקו. השנה: 2000 אני בן: 27 הם הזמינו לי סלט. אחרי התקרית עם המלצר חשבתי שעדיף שלא אשאל יותר מדי שאלות. סלט זה סלט, מה כבר יכול להיות? כעבור מספר דקות הונחה לפני קערה לבנה עם עיטורים ובתוכה גופתו של קישקשתא מבותרת…
קרא עודמודט ב-300 קמ"ש: הפאסון הרוחני של פרננדו-חלק 1
אמרתי לו שזה מזכיר לי מדיטציות, אבל בשבילו זאת היתה עבודה. אתה מבין, אמיגו, הוא אומר לי. בזמן המרוץ אין לי מחשבות, אני נמצא ברגע וחווה שקט עמוק מאוד רן ובר | 19/7/2010 9:49 פורסם במעריב nrg הדבר האחרון לו ציפיתי מהפגישה עם פרננדו היו תובנות רוחניות. במסעדה היוקרתית שהייתה שייכת למשפחתו העשירה הוא ישב…
קרא עודפאצ'ה ככה: כך הקמנו את גרסת הבטא של פאצ'ה מאמא-חלק 2
לתחילת הכתבה: פאצ'ה ככה: כך הקמנו את גרסת הבטא של פאצ'ה מאמא-חלק 1 המקום: גולפיטו, דרום מערב קוסטה ריקה הזמן: 1999 אני בן: 26 נזכרתי בסיפור שסיפרה לי ידידתי שרה – בחורה יהודיה מברוקלין. היא תמיד נמשכה לקטע האינדיאני, אבל לא הסתפקה בסווט לודג' פעמיים בשנה ונוצות על הראש ברינבוו. היא החליטה לעבור לגור בשבט…
קרא עודפאצ'ה ככה: כך הקמנו את גרסת הבטא של פאצ'ה מאמא-חלק 1
גולפיטו. עיירת גבול מצחינה ונידחת בקוסטה ריקה. גיהינום לח וגשום. חלוצים עם לונגי על המותניים נכנעים בזה אחר זה לתנאי הסביבה הבלתי אפשריים. התחנה השישית במסע של רן ובר רן ובר | 13/7/2010 9:59 פורסם במעריב nrg גולפיטו. הגלויות מקוסטה ריקה נראו טוב. הכל כל כך ירוק ויפה! מספרים שיש שם ציפורים נדירות ויערות גשם…
קרא עוד