רבי נחמן מלמד שהכוח הכי מרכזי בנשמה, כמעט אפשר לומר, הנשמה עצמה- זהו כוח הרצון. הנשמה ירדה לעולם כדי לבחור בטוב ובחירה אמיתית היא רק מתוך רצון חופשי. יתירה מזו, כל כוח אחר באדם, אפשר לדכא ולמנוע, אבל כוח הרצון החופשי לעולם, גם אם אין אפשרות לעשות מה שרוצים, תמיד אפשר לרצות.

הרצון של הבורא נקרא רצון אין סופי, וכאשר האדם פועל מתוך רצון וזוכה לקיים את רצון הבורא- שני הרצונות נפגשים ונכלל רצון האדם ברצון האין סוף, שזה תכלית הכל. במילים של חז"ל, זה נשמע כך: "רצוני לעשות רצונך"- כל רצוני הוא לממש ולקיים את מה שאתה רוצה ממני, הגשמת הרצון הפרטי, השליחות שלי, בתוך רצון האין סוף.

רבים שואלים, מתלבטים, כואבים, מה ייעודם ושליחותם בעולם הזה. ברור להם שאם אדם נמצא במקום הנכון ועושה את הדבר הנכון- הוא מלא חיות ונשמה, הוא אדם מואר ומאושר. והנה הבורא בחסדו, נטע בכל אחד מאיתנו את הסימנים הכי ברורים ומדויקים שיובילו אותנו לעשות בדיוק את רצונו. סימני רצונו בתוכנו הם רצוננו.- מה שאנחנו רוצים להיות, לעשות, זה בדיוק ביטוי הכוח האלוקי שטבוע בנו וקורא אלינו לעשות רצונו. מה שאנחנו רוצים זה מה שהוא רוצה מאיתנו.

ואם כן, המסע המופלא לגילוי ומימוש שליחותינו הוא המסע אל רצוננו שלנו, שאינו אלא רצונו בתוכנו. אבל במסע הזה יש כמה שלבים ומולם יש כמה מכשולים-

שלב ראשון: גילוי הרצון.

שלב שני: בירור הרצון

שלב אחרון: התמדת הרצון.

מול גילוי הרצון עומד הריצוי,

מול בירור הרצון עומדים הרצונות הרעים

ומול התמדת הרצון עומד הייאוש

עוד בטרם יתברר לאדם מהם רצונותיו, כבר בעודו ילד קטן, הוא מוקף ברצונות אחרים. כולם כל הזמן רוצים ממנו משהו- הגוף שלו, ההורים שלו, אחר כך החברים, המורים, בן הזוג שלו וילדיו, מעבידיו ועובדיו, כל מי שמעליו וכל מי שמתחתיו ובעצם כל מי שסובב אותו מציע לו משהו להאמין, לחשוב, לקנות, לעשות… בטרם התגלה רצונו, בטרם התברר והתגבש, הוא נגרר לרצות, לפעול על פי רצונות אחרים וקולו של רצונו שלו אובד ונמעך, מטושטש ומאבד צורה, נעלם וניסתר.

השלב הראשון, אם כן, הוא גילוי הרצון העצמי, המקורי שלי, אומנם הוא מטושטש על יד כל כך הרבה רצונות, עד שברוב המקרים כאשר נשאל אדם "מה הוא רוצה ?!" הוא ידבר על מה שהוא לא רוצה- לא רוצה להיות חולה או בעל חוב, לא רוצה לסבול, להתמודד, לחיות עם הורים כאלה או בן זוג כזה או ילדים כאלה או קשיים כאלה, לא רוצה לקום בבוקר, לא רוצה לחיות, לא רוצה כלום !!!

וה"לא רוצה" הוא תגובת נגד בריאה מול כל הרצונות האחרים, הוא התנערות ראשונה מכל ריצוי. אבל זה עדיין לא הרצון. הרצון המקורי הוא רצון אקטיבי, פעיל, שמתנסח ב"מה אני כן רוצה" ולא ב"מה אני לא רוצה". אחרי ה"לא" מגיעה הריקנות, מגיע הכלום, ואחר כך בקרקעית הכלום, אפשר להתחיל לזהות את ה"מה אני כן רוצה".

נבראנו כדי להתענג ושיא העונג- לעשות מה שאני רוצה ולכן כדי לממש את תכליתנו, צריך לפני הכל לגלות את הרצון. ואחר כך נגלה ששיא הרצון והעונג הוא להתאחד עם רצון השם.

וגילוי הרצון האמיתי יכול להתאפשר רק כאשר אנחנו משחררים כל תפיסה ומדמים שהכל אפשרי, אנחנו מחפשים את הרצון כי זהו הצליל שיוביל אותנו אל החלק שלנו בהרמוניה האלוקית ואפילו אם נדמה לנו בתחילה שהוא צורם ולא משתלב, מכוער או מוזר, אנחנו חייבים קודם כל למצוא אותו, לזהות את פניו.

אבל זה רק השלב הראשון, השלב השני הוא בירור הרצון.

איזה רצונות טובים ואיזה רצונות רעים, איזה רצונות תואמים את הגדרת הטוב המוחלט של חוקי התורה ואיזה רצונות סותרים את הטוב הזה. חשוב לציין שאין בעצם "רצון רע", רצון רע דומה ל"ילד רע"- ילד שמתעלמים ממנו נהיה ילד רע, ילד שלא מטפלים בו ומגבילים אותו נהיה ילד רע, אבל אין ילד רע שמהותו רוע. וכמו כן, רצון רע הוא בעצם רצון שהתעלמו ממנו, שלא טיפלו בו שהגבילו אותו ורק הכחישו אותו והתעלמו ממנו עד שכדי להודיע על קיומו ולקבל התייחסות, הוא הפך לילד רע- רצון רע. "אין דבר שברא הקדוש ברוך הוא לבטלה", לכל דבר יש מקום "לכל עת וזמן, לכל חפץ אשר תחת השמיים", אם מזהים את החפץ, הוא הרצון ומוצאים את מקומו וזמנו הנכון, המקודש, תחת השמיים, אין לו צורך עוד להיות רע, כי רע אינו אלא כוח שפועל בזמן ובמקום הלא נכון.

להמשך המאמר: רצון – חלק ב'