כשאדם לוקח לו פרק זמן לעצמו, פסק זמן לעצמו – הוא יוצא מהמולת העיר. הוא יוצא מכיכר השוק ונכנס למציאות אחרת. מציאות פנימית יותר. מציאות עמוקה יותר.
כשהשקט מעמיק – האדם מוצא בתוך תוכו עומקים ורבדים שהוא לא הכיר לפני. רבדים שהרעש הסתיר, שהרעש סיכך. פתאום נקודות טהורות וזכות מתבהרות בתוכו והוא מתחבר לשקט המתוק.
בריטריט אדם לוקח את הכח הפנימי שבדרך כלל מתפזר החוצה ונותן לו את המקום. נותן לו לפרוח. נותן לו לנשום.
לא צריך יותר מידי תרגולים. לא צריך יותר מידי הסברים. לבד. בעומק.
השתיקה היא חלק מהחיים והדיבור הוא חלק מהחיים. אחרי הריטריט האדם אוסף את התובנות, אוסף את ההבנות – שם אותם בתוך סל קטן ולוקח אותם חזרה לבית. חזרה לחיק המשפחה. חזרה לחברים. חזרה ללימוד או לעבודה.
שתיקה,דיבור,שתיקה. שאיפה,נשיפה,שאיפה. אין,יש,אין.