סוד התשובה הוא להיות תמיד בדיאלוג פנימי עם עצמך. מצד אחד יופי, הגעת לדברים טובים. מצד שני, צריך לבדוק כל הזמן איפה אתה מול המקום שאתה באמת רוצה להיות בו. מצד אחד יש לקבל את הדברים כפי שהם, ומהצד השני לשאוף לאינסוף. לא על ידי דינים קשים ושבירת העצמי, אלא על ידי שאיפה טובה ובריאה. חיפוש והעמקה תמיד אפשריים. הסוד הוא הקשר הפנימי, השיחה המבררת שיכולה להעמיק אותנו אם אנחנו תמיד מעזים להיות בנקודת האפס. אם אנחנו תמיד מעזים לשמוע את השני או רבדים פנימיים בתוכנו שלא העזנו לתת להם תשומת לב או מקום.
לפני שבועיים ביקרתי בחנות ספרים קטנה באזור גוש דן (אחת האחרונות שאני מכיר שאינן נמצאות בבעלות של רשתות גדולות) ושוחחתי עם המוכר על ספרים ועל הוצאות ספרים. בעוד אנחנו מגלגלים שיחה הוא אמר לי משהו על אחד הפלגים של היהדות. אמרתי לו שאני אישית לא מבין מה הם עושים ולמה, אבל גם שזה שאני לא מבין את זה – לא אומר כלום. הוא השיב שאותם דווקא הוא מבין. הם משוגעים, הוא הסביר לי, אבל מי שאני לא מבין אותו זה אתה, הוא הכריז. איך אדם אינטליגנטי כמוך חזר בתשובה?
הדיאלוג שהמשיך משם לא היה של התגוננות. הוא גם לא היה תוכחה וניסיון להחזירו בתשובה. זו היתה שיחה נינוחה בין שני אנשים. שיתפתי אותו במקום שלי, בחלק מהלבטים. בעולם הרבגוני שמסתתר מאחורי החזות השחורה-לבנה. הוא סיפר לי על פחדים, חששות ואי הבנות. ביחד הגענו למסקנה שיש הרבה חוסר אמון וחוסר תקשורת. בסוף השיחה הוא אמר שאם כל הדתיים היו כמוני, אולי הוא היה חוזר בתשובה. מבחינתי, העניין בשיחה לא היה ההצהרה הזאת אלא עצם קיום השיחה. עצם קיום הדיאלוג. מתיחת הגבולות הפנימיים של מה שאני יודע. אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בהבדלים בינינו, עד כדי שאנחנו לפעמים שוכחים שאנחנו מחפשים אחדות.