מביא הפרי צדיק את ספר יצירה ובו כתוב שהאות ע' מסמלת את הרוגז, וכן הגדי בעולם, וכן הכבד בגוף האדם וכן החודש טבת במערכת החודשים. מהו העניין של הרוגז של חודש טבת? מצד אחד כתוב שהכבד והרוגז הם תכונות שקשורות לעשו הרשע. בכבד מתנקזים הדמים. ואילו במקומות אחרים כתוב על רוגז כדבר טוב. מסביר הפרי צדיק כי יש למעשה שני סוגים של רוגז. יש רוגז שהוא נפול, רוגז של עשו, רוגז או כעס שלילי. ולעומתו בקדושה יש רוגז חיובי – מקורו ביצחק, פחד יצחק, מדת הגבורה. האדם צריך לתעל את הרוגז לכיוון הקדושה.

ראש חודש טבת מתקיים באמצע ימי החנוכה. בזמן החנוכה, החשמונאים השתמשו ברוגז הקדושה שלהם כדי להלחם ביוונים. הכעס והרוגז טבוע בכהנים עוד מימי לוי, שביחד עם שמעון השמידו את תושבי שכם כנקמה קדושה על חילול דינה. הרוגז של החשמונאים היה מכוון כנגד העוולות של היוונים שניסו להשמיד את הנקודה הרוחנית של עם ישראל. הם לא היו מסוגלים לעמוד בצד ולראות את זה קורה. הם התקוממו. הם העלו את הרוגז למקום הקדושה והשתמשו בו כדי להלחם ביוונים. הם עשו את זה כי הם היו מבוטלים להשם יתברך. זאת לא היתה נקודה אישית שלהם. זה לא היה רוגז להוכיח שאני צודק. זה היה רוגז שהגיע מתוך אמת פנימית. את המלחמה שלהם לא עשו נגד היוונים. המלחמה האמיתית היתה נגד הנקודה השאננה בעם. הנקודה שהשלימה עם כל ההתייוונות וההדרדרות הרוחנית.

מידת הרוגז, בצורתה המקודשת – יוצאת כנגד השאננות. כנגד חוסר האכפתיות. צריך ללמוד מכל דבר שהקב"ה ברא בנו. צריך לדעת איך לנצל את כל הכוחות, לרתום את כל היצרים כדי לעשות את מה שנשלחנו לעולם הזה לעשות. כל אחד מהזווית שלו, כל אחד בנקודה האישית שלו. לא להתעלם מהכוחות הפנימיים או לפחד מהם – אלא לרתום אותם לקדושה. זאת העבודה האמיתית שלנו, לאחד את הכוחות הפנימיים מסביב לנקודת הרצון הטובה והכנה שבתוכנו.

שנזכה לקחת את הכח של מסירות הנפש של ימי החנוכה ואת הרוגז דקדושה של חודש טבת ולהכניס אותם לתוך חיינו – ככוחות פוריים ומחזקים ולא חס ושלום ככוחות מפוררים או מחלישים.

חודש טוב!