פשוט לעשות. לעבור דרך קירות – ופשוט לעשות.

כל מי שניסה לעשות משהו חדש בעולם, במיוחד אם הוא קשור לקדושה ולעבודת השם  (ובמיוחד במיוחד אם הוא קשור לרבינו הקדוש) – גילה שלפעמים זה לא פשוט. לא פשוט? זה עוד לשון עדינה. לפעמים זה מניעות על גבי מניעות. זה נראה כמו הר אחד גדול של מניעות וקולות שאומרים לך – עזוב את זה, למה להסתבך?

אז מה עושים? מה לעשות כשאתה מרגיש שזה פשוט לא זז. העגלה לא זזה במעלה ההר. להתייאש? חס ושלום! זה ממש מה שכתוב במעשה מאבידת בת מלך – השני למלך מנסה לחפש את בת המלך וכל מי שהוא פוגש ושואל על המקום בו היא אמורה להיות אומר לו שבכלל אין מקום כזה וחבל שהוא מחפש. עזוב אותך… אבל הוא לא מתייאש, אני יודע שיש בוודאי!

הוא לא מתייאש אלא הוא ממשיך לחפש כי הוא יודע שלא משנה כמה נרדם במהלך המסע, כמה טעויות וכמה נפילות – הוא פשוט לא מתייאש מזה.

זה לימוד גדול לכל אחד מאיתנו. כי הרי לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא מנסה לעשות בעולם. בין אם זה בינו לבין עצמו, בין אם זה בינו לבין הסביבה הקרובה שלו ובין אם זה משהו גדול יותר. זה לא משנה. תמיד זה מתחיל מרצון. ברצון זה ממש מסתדר. ברצון זה אינסופי. ואז פוגשים את המציאות… ואז פוגשים את אלו שאומרים "עזוב אותך". ואז פוגשים את הקולות הפנימיים שאומרים "אולי הם צודקים?!" ואז צריך למצוא את הקול הפנימי שאומר "אני יודע שיש בוודאי!" ולהמשיך ולהעמיק ולא לוותר.

ואז.. פשוט עושים.