עצות – להמשיך את האור הרוחני לתוך חיי היומיום שלנו – חלק 2

לתחילת המאמר: עצות – להמשיך את האור הרוחני לתוך חיי היומיום שלנו

אור אלוקי והמשכה אנושית

מודטים מתקדמים מכירים את התחושה או הסיטואציה הבאה: אתה יושב לשתות ספל תה רגוע אל מול הר או טבע רגוע ופתאום אתה מרגיש תחושת אושר (BLISS) מתפשטת בגופך. מהיכן מגיע האושר הזה? האם עשית משהו כדי להרגיש אותו? לא. זוהי מציאה. זהו חסד. האם אין לזה שום קשר לעבודה רוחנית? זה גם לא נכון, אם אתה עושה עבודה רוחנית כל יום, אתה תוכל להרגיש מדי פעם תחושות אלו. אבל האם הדברים קשורים בקשר חיצוני מוחלט שכל פעם ארגיש את זה? לא. זה חסד. זה לא מגיע תמיד כשאתה רוצה – אפילו לפעמים זה הפוך, אם אתה מנסה להכריח את זה, אם אתה "בלחץ על זה" – תפספס את זה ולא תחווה כלום.

אז הבנו שיש מהלך של חסד אלוקי, של השראה. ויש מהלך של עבודה, של בניית כלים רוחניים. כיצד זה בא לידי ביטוי? לכל דבר יש בחינה של עולם, זמן ונפש. כל דבר מתבטא בעולם במקום מסויים, בזמנים מסויימים ובבחינות בתוך נפש האדם.  מכיוון שאנחנו במהלך של פסח וספירת העומר, ננסה לראות את היחסיות של האור וההמשכה בפסח וספירת העומר.

בליל הסדר יורד אור רוחני אדיר וכביר, ללא כלים וללא יחס לעבודת האדם. האור הזה הוא אתערותא דלעילא. הוא לא קשור למדרגה הרוחנית שלנו. הוא אור כל כך גדול שמפציע בבת אחת. הוא האור ש"שלף" אותנו ממצרים בלי כל זיכוך. זאת היתה מתנת חינם, חסד אלוקי. גם בליל הסדר כיום האדם מקבל את האור הזה, אבל האם הוא מרגיש אותו? האם הוא מתחבר אליו? ואם האור כל כך חזק – מדוע לעשות עוד עבודה רוחנית אחריו, הרי הוא מתקן את האדם ומסלק את הקליפות שלו ברגע אחד.

האור האדיר הזה הוא אור מעבר למדרגתו של האדם. כדי להכיל אותו הוא צריך כלים, ראשית כל המצוות של הסדר מהוות כלים להתחבר לאור הזה אבל מה קורה אחרי ליל הסדר. האריז"ל והמקובלים מסבירים שהאור מסתלק והדרך להתחבר אליו מחדש היא דרך מדורגת, דרך ספירת העומר.

סופרים ורוצים

בספירת העומר אנחנו סופרים את הימים עד מתן תורה. אנחנו סופרים את הימים והשבועות ובתוכם את המדרגות הרוחניות שאנחנו רוצים לתקן. אנחנו פשוט אומרים – אנחנו רוצים לתקן! תעזור לנו לתקן את המידות האלה. אנחנו לא מפספסים, כל יום אנחנו חוזרים וסופרים וזוכרים את המידות הפנימיות השונות. אנחנו בונים רצון. אנחנו בונים כלי רוחני.

ואז יבוא אותו אחד וישאל: זהו? זה כל מה שאתם עושים? סופרים? רוצים? אז מה אם אתה רוצה? אין לזה משמעות. אם אתה לא "עושה" משהו רציני, מה יעזור הרצון שלך? הרבה אנשים רצו דברים. זה מתנדף, זה לא רציני. זה לא עבודה מספיק קשה. זה רק לרצות.

הרצון. הנקודה הפנימית בנפש האדם. הכלי הזך ביותר והעוצמתי ביותר.

הרק לרצות הזה, הוא בעיקר מה שאנחנו יכולים לעשות. הלרצות הזה, זה מה שמחבר אותנו עם האור. רבי נחמן כתב שהעיקר הוא הרצון. הרצון הוא כלי להמשיך את האור. כשאני רוצה, ובעיקר כשאני מבטא את הרצון שלי, אני מכין כלי לקבל את האור.

לשמוח כשהאור נמצא ולשמוח כשהוא מסתלק ומשאיר בידנו את הבחירה אם לבנות ולרצות ולכסוף אליו. האור הרוחני נותן לנו את הפונטנציאל, את המקום שאליו אפשר להגיע ובידינו הבחירה והיכולת להשתמש בעצות כדי להמשיך אותו לתוך חיינו בצורה מדורגת.