מאתר כיכר השבת:

הרב מפאלטשוב היה איש חשוב מאוד. למדן גדול. חריף בדעותיו. ומאוד מוערך.

צרה העיבה על חייו: עדין לא זכה להתברך בילדים. כשהגיע אל הרבי מקוז´ניץ ובכה לפניו. הבטיח לו הרבי כי אם ילך אל שומר היער, זאב וולף, ויבקש ממנו ברכה – יזכה לחבוק בן עוד השנה.

בערב שבת, התקרב לביתו הבודד של זאב וולף. זהו האיש שכולם קראו לו ´הזאב השחור´.

קולות של צעדים מאיימים נשמעו. איש ענק! רחב מימדים וגבוה בצורה מזויעה התקרב אליו. עיניו יורות זיקי אש והוא התבונן בו מטווח אפס. מעולם לא ראה איש גבוה וענק כל כך. זה היה זאב וולף. עכשיו הבין למה קוראים לו ´הזאב השחור´. אין לו שום צורה אנושית!!.

מרוב פחד בחר להתחבא בערימת השחת,ליד הסוסים. כל השבת, התחבא שם. בכל אותן שעות של אימה התחיל להבין עד כמה הוא בעצם חלש. כמה כוחותיו מוגבלים. לפתע הבין עד כמה האנשים איתם נהג להתווכח – לפעמים דווקא הם אלו שצדקו. פתאום , הוא ראה את עצמו באור חדש. לא כל כך חכם, ולא כל כך גיבור, ולא כזה חשוב, והאנשים? לא כל כך מושחתים ולא כאלו רעים…. כמה פגמים ועוולות נשארו לו לתקן. מה יהא על חייו ?…

המארח הנפלא

בשבת אחר הצהרים, זמן סעודה שלישית, הגיע לאורווה איש נפלא. פניו מאירות, זקנו יורד על פי מידותיו. קולו נעים ונפלא. בטח אליהו הנביא, חשב לעצמו הרב מפאלטשוב. והנה פונה האיש המופלא אל הרב המתחבא ושואל: האם אפשר להזמין אותך לסעודה ?

הרב כמעט ניתר משמחה.א יזה נס שהגעת לכאן, אמר בהתלהבות הצלת את חיי!! ניצל את ההזדמנות ובתוך רגע ברח מהאורווה המסוכנת. הוא מיהר ללכת בעקבותיו של אותו מארח מופלא. והנה רואה איך נכנס הלה לביתו המאיים של ה´זאב השחור´… "אנא, ניסה להתחנן. אל תיכנס לפה. כאן מסוכן מאוד" אבל המארח לא התרגש מדבריו.

"שום דבר לא מסוכן כאן". חייך את חיוכו הפלאי. הם ישבו בשולחן אחד ואכלו ברגיעה. לבסוף אמר לו האיש המקסים: אני הוא זאב וולף אשר מכנים כולם ´הזאב השחור´. "דע לך שאני לא מסוכן בכלל. כל חיי אני עושה מעשים טובים בסתר. ולא הזקתי לאיש. רק שיש לי טבע מיוחד: כל מי שעומד מולי רואה את ההשתקפות של אישיותו. אני כמו ´מראת פלאים´ אשר משקפת את הפנימיות של האנשים. אז למה אני מפחיד? זה לא אני שמפחיד אותם. זה הם שמפחידים את עצמם. כשהם רואים את עצמם הם מגלים שמבפנים הם לא כך כך יפים…"

המראה הפלאית – שמשקפת אותך

מה? נדהם הרב מפאלטשוב. ומה שאני ראיתי אותך כל כך מסוכן?

"כן, גם אתה הגעת לכאן כל-כך גאה ובטוח. היית מאוד מרוצה ממעשיך הטובים. היית כל כך גאה בחכמתך, עד שנראיתי ענק בעיניך. הגובה והגודל – הם בבואתך. ואילו המבט המפחיד – היה בגלל כל הכעסים שלך על כל העולם… עכשיו, אחרי שהבנת מי אתה באמת, וראית שאתה לא כזה מוצלח, ושהאנשים מסביבך לא כאלו רעים – פתאום אני לא מפחיד.עכשיו אני נראה – כמו שהפנימיות שלך נראית". לבסוף זאב וולף בירך אותו שיזכה לבן.

א´ קטנה

נאמר בפרשה: "ויקרא אל משה" ויקרא, כתוב עם א´ קטנה. התורה מספרת לנו על גדלותו של משה רבינו. אחרי שטרח לבנות את בית המקדש (המשכן של משה רבינו נקרא מקדש בתורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" )- וראה את ההיכל שלם – פתאום הרגיש לא ראוי להכנס למקום הנפלא הזה. מי אני שמגיע לי להכנס לבית השם?

לכן בורא עולם קורא אל משה ´ויקרא´ קריאה של חיבה. בלשון של מלאכי השרת. זהו משה רבינו וזה הלימוד שאנחנו נדרשים ללמוד ממנו. לא להתנפח. כי מה שכבר נעשה, זה לא מתקרב למעשה של בנין המשכן.ואם משה רבינו – ענו, לנו בוודאי כדאי להשאר תמיד עם הא´ הקטנה. הלוואי שנזכה להגיע למצב הזה של ענווה אמיתית . שנדע שלא מגיע לנו כלום ולא נדרוש מהסביבה . או אז נדע להעריך הכל ולומר תודה בשמחה. ואין הכנה יפה יותר לחיי איכות מאשר נקיות הלב וענווה.