פורסם באתר נו-מיינד

במשך שנים המילה מצה הפריעה לי. מצה מלשון מריבה? למה מריבה בליל הסדר? למה הלחם הקדוש הזה, לחם האמונה שצריך לתת לנו הגנה רוחנית לכל השנה קשור למריבה. זה לא הסתדר לי. בכלל מריבות זה דבר שאף פעם לא הסתדר לי. כל החיים העדפתי להמנע מקונפליקטים מאשר "להכנס בהם". עד כמובן שלא יכולתי לסבול יותר ואז הייתי "נכנס בהם" – וגם אם התוצאות לא תמיד היו הרסניות המצב כבר היה בעייתי.

דווקא לאחרונה, אחרי שהתחלתי לעשות עבודה יותר לפתוח דברים, להכנס לתוך מריבות כדי לברר דברים ולהתקרב מצאתי את דבריו המתוקים של רבי נתן על הלכות פסח והלכות ראש חודש, רבי נתן מסביר שמצה היא בחינת משה, ומשה הוא ראשי תיבות מחלוקת שמאי הלל – מחלוקת לשם שמים. זאת אומרת שהמצה, המריבה שמדובר עליה בליל הסדר אינה רק מחלוקת, אלא היא מחלוקת לשם שמיים – מחלוקת לבירור האמת. וזאת להבדיל ממחלוקת קורח ועדתו שהיא מחלוקת לשם קנטרנות, לשם הגדלת האגו של החולק ולא לבירור אמיתי.

עם ישראל במצרים היה במצב של גלות, במצב של הסתרה. וגם אנחנו היום (חייב כל אדם לראות את עצמו…) כל פעם כשאנחנו במצב של הסתרה, של אי גילוי, אנחנו בגלות פנימית, אנחנו במצרים. וגלות מצרים היא כידוע גלות הדעת. פרעה, אותיות העׂרף, רצה להפריד בין השכל ובין הלב, לנתק את החיבור את הדעת. רבינו כותב במקום אחר שעיקר הייחוד של היהודי הוא דווקא אותו חיבור בין השכל לבין הלב. גם לאומות העולם יש והיו חכמים גדולים אבל היהודי מתייחד בלב, ברחמים, בחיבור של השכל עם הלב. זה בדיוק החיבור שפרעה מנסה לנתק. וההסתרה הרגשית שאדם חווה היא אותה הגלות.

 להמשך הכתבה: מצב – מריבה לשם שמיים, חלק 2