newbרבי נחמן מדבר הרבה על ההתבודדות. על הצורך לצאת אל השדות והיערות או להסתגר בחדר ולדבר עם השם יתברך. להתבודד איתו. להתנתק מזרם התודעה החברתי האינסופי ולתת מקום לאינסוף להכנס אלייך – עמוק.
מהי אותה התבודדות? ולשם מה אני צריך להתבודד? מה זה "נותן" במילים פשוטות?
ראשית צריך להבין, אנחנו לא חיים בעולם אחד או ברמת תודעה אחת אלא אנחנו חיים באותו הזמן בעולמות מקבילים, רבי מימדים וברמות תודעה שונות ומשתנות. הכוונה היא שבעוד שאני רואה את העולם מסביבי, העולם הגשמי המוכר, אני חווה גם עולם פנימי. בעוד שאני שרוי בתוך עולם החומר ועושה נניח משא ומתן, קונה ומוכר סחורות – במקביל ישנו שיח ושיג פנימי וחיצוני בין הנשמה, לקדוש ברוך הוא, מלאכים, כוחות רוחניות ועוד.
הכל זה עניין של פוקוס, של התכווננות. אם אני מחפש את החיצוני – זה מה שאני מקושר אליו, זה מה שאני חווה, זאת תפיסת החיים שלי. אם אני מחפש את הפנימי, את החיבור לפנימיות – זה מה שאני מקושר אליו. זאת המציאות שלי. העבודה שלנו היא להכניס את הבורא לתוך החיים שלנו. להכניס את המציאות האלוקית לתוך החיים שלנו. איך עושים את זה? על ידי התכווננות. על ידי התפקסות על מה שבאמת חשוב לנו.
להמשך המאמר: התבודדות – חלק 2
אך אני מיתבודד אים השם כול יום יש תפילות שאומרים אותם כול יום