newbלקריאת התחלת הכתבה: התבודדות – חלק 1
ההתבודדות היא אותה שעה ביום שרבי נחמן דיבר עליה. זה פרק זמן שמוקדש למה שחשוב לי. לקשר שלי עם המציאות העמוקה יותר שלי. למציאות שבה אני משוחח ומתחבר עם בורא העולם. זה זמן של הרפיה מהבלי העולם, מהעסקים, מהמחשבות הטורדניות וכניסה למרחב פנימי. מרחב שפעמים רבות הוא לא מוכר.
לפיכך ההתבודדות היא שינוי של מצב תודעה. ממצב תודעה שמחובר לשיטחיות של החיים ולחומריות שלהם למצב תודעה שמכוונן לפנימיות. לקדושה.
להתבודדות יש צד חיצוני וצד פנימי. הצד החיצוני הוא עצם הניתוק לשעה מהעשייה היומיומית שלי. נקרא לצד זה – צד ה"לא תעשה". זה צד שבו אנו מבטלים את הפעילות הרגילה שלנו, מבטלים את ההתעסקות המוכרת ומפנים חלל פנוי להתבודדות.
רבי נחמן ממליץ לעשות את זה במקום פתוח כמו שדה או יער. מקום שאין בו כעת בני אדם, ועדיף שהוא מקום גם שבדרך כלל לא מסתובבים בו בני אדם. הוא ממליץ גם על התבודדות בשעות הלילה, זמן שהעולם רגוע יותר ושקט יותר. כל אחד צריך להתאים את זה לתנאים שלו או שלה. ישנם כאלו שנוח להם להתבודד דווקא בבוקר או אחר הצהריים. זה עניין אינדיווידואלי למצוא את הזמן המתאים.
לאחר שמצאנו את הזמן והמקום וטיפלנו בצד החיצוני – אנחנו ניגשים לצד הפנימי, צד ה"עשה". מה עושים בהתבודדות? רבי נחמן מציע לדבר עם השם יתברך כדבר איש אל רעהו. לספר לו מה באמת קורה לי, מה השאיפות שלי, הרצונות שלי, הפחדים שלי, הכאבים שלי, התקוות שלי. להכניס אותו לתוך החיים שלי. להכניס אותו לתוך המציאות שלי. גם אם זה לא מרגיש עמוק או אמיתי בהתחלה, לתת לזה את הצ'אנס שדברים יפתחו, שדברים יקרו.
עצם הפנייה אל השם יתברך היא ההפנייה של הקשב לתדירות אחרת של מציאות. למקום אחר. מקום שבו מציאות השם יתברך היא מציאות מוחשית. מקום שבו המציאות של הנשמה שלי היא מוחשית.
ואז סדר הדברים וסולם העדיפויות משתנה – לפחות לשעה אחת ביום. ואותה השעה מאירה על כל היום ועל כל השבוע. פתאום העיקר הוא הנשמה והצרכים שלה. פתאום הפנימיות נפתחת ויש לנו הצצה לרובד עמוק יותר שלנו. רובד שתמיד נמצא שם – רק שבדרך כלל אין לנו זמן אליו.
להיתבודד לשם