"חודש האביב" נזכר לפחות שבע פעמים במקרא בהקשר הזה. רש"י (שמות כג, טו) מפרש: "חדש האביב – שהתבואה מתמלאת בו באביה. אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות". הרשב"ם לעומתו מפרש מלשון ביכור וראשית כמו "עודנו באיבו לא יקטף" "באיבי הנחל". יש לציין שחכמי המשנה חלוקים עליו בפירוש השם, אך אין חולק שיש לשם קשר להיבט החקלאי.

בבוא האביב נישאים באוויר ריחות משכרים וקולות של ציפורים, של חרקים ושל בעלי חיים אחרים שחלקם בילו את שנת החורף שלהם והם מתחילים את חייהם מחדש.

האביב מציין את התחדשות הטבע ויש המשערים שמקור השם הלועזי אפריל הוא מלשון הלטינית אפריר – להפתח, כלומר הטבע נפתח מתרדמת החורף.

השם הפך גם להיות קונוטציה להתחדשות ונעורים גם מבחינה לשונית ("אביב חלדו" אומרים בין היתר).

(ויקיפדיה)