עורר אותי לשאלה הזאת ידידי נועם תהילים מאתר נישמת כל חי : http://www.nishmatkolhai.co.il/ :
למה משה רבינו לא מופיע בהגדה? הרי בתורה כתוב במפורש את כל מה שהוא עשה ביציאת מצרים? למה בהגדה זה לא מופיע? זאת כבר שאלה ששאלו המפרשים – מה הסיבה?
ראשית על פי הפשט של הדברים – משה רבינו אכן מופיע במאמר יוסי הגלילי, והאמינו בהשם ובמשה עבדו. אם ממשיכים ברובד הפשט יש המסבירים שהסיבה העיקרית שמשה לא מופיע במפורש בהגדה היא כדי שעם ישראל לא יטעה חס ושלום וייחס את הדברים למשה עצמו ולא להשם יתברך. כמו שכתוב – אני ולא שרף, אני ולא מלאך, אני ולא שליח. כדי שעם ישראל ידע שאין עוד מלבדו – שרק השם יתברך הוא זה שעשה, עושה ויעשה הכל בעולם.
עדיין הקושיה קיימת. הרי אנחנו יודעים שללא משה, ללא הצדיק, ללא משיח צדקנו – אדם לא יכול לצאת מהגלות לגאולה. וגם אם לאדם עצמו יש התנוצצות של גאולה פרטית – בוודאי עם ישראל בכללו צריך את הצדיק כדי לצאת לגאולה האמיתית. אז למה זה לא מפורש יותר בהגדה? הרי בתורה – הכל כתוב בצורה מאוד ברורה ומפורשת, כל סיפור התלאות שעבר משה רבינו עם פרעה, כל מהלך העניינים גם במצרים, גם במדבר – עם הקשיים עם עם ישראל, עם התפילות עלינו, הנסיונות האינסופיים להמתיק את הדינים מעלינו, וההתחזקות האינסופית – למה זה לא מוזכר?
אלא צריך להבין מהי ההגדה ומהו תפקידה. בליל פסח, אנחנו נמצאים בנקודה של גאולה. אנחנו יושבים בשולחן הפסח כבני חורין. יושבים בהסבה, כבני מלכים. בניו של הקדוש ברוך הוא. כל העניין של ליל הסדר הוא החירות והקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. הקשר הישיר שלנו עם השם יתברך והקשר הישיר וההתשלשלות של העם היהודי מאב לבן. המצווה העיקרית מבחינה זאת היא "והיגדת לבנך". מצוות ההגדה. להגיד את הדברים בפה. לספר את סיפור יציאת מצרים. סיפור לידתו של העם היהודי. על כל הקשיים ועל הישועה הגדולה שהשם יתברך גאל אותנו.
סביר להניח שאם היו שואלים את השאלה הזאת את משה רבינו, תגיד, למה אתה לא בהגדה? הוא לא היה "מבין" מה אנחנו רוצים ממנו. "אני?!" הרי משה רבינו אומר בתורה "ונחנו מה". אנחנו מבוטלים לגמרי. רק מי שבאמת מבוטל לגמרי להשם יתברך יכול להגיד שהוא כלום. כל אחד אחר – זאת יכולה ובדרך כלל ענווה פסולה שמסתירה את הגאווה. רק הצדיק שביטל את עצמו לגמרי לרצון השם – יכול להיות בתפיסת אין. משה רבינו אינו בהגדה משום שהוא צינור. הוא "אינו". זה העניין שלו!
העניין של הצדיק הוא לחבר אותנו ישירות להשם יתברך. כשאנחנו מסתכלים על הצדיק בעיניים מעוותות שנגועות בנגעים וברצונות עצמיים לכבוד ולתהילה – כמו סיפור קורח לדוגמא, אנחנו לא מסוגלים להבין שהוא עצמו, לא רוצה כלום חוץ מלעזור לנו. חוץ מלגאול את כל עם ישראל ולהוציא אותנו ממצרים הפיזית ומצרים שבנפש.
זאת אחת הטענות המוטעות כנגד חסידות ברסלב – כל הזמן רבינו, אתם כל הזמן מדברים על רבינו, מה עם הקדוש ברוך הוא? אבל זה בדיוק העניין! הרי מה העניין של רבינו? התבודדות, נקודה טובה, המלכת השם יתברך ברוב עם הדרת מלך (ראש השנה), קיום מצוות בפשיטות ותמימות, שבח הצדיקים, ועוד נקודות שכולן סובבות על איך להיות יהודי טוב ושמח בהנהגת השם יתברך איתו! כל העניין של ההתבודדות הוא לדבר עם הקדוש ברוך הוא, *ישירות*. מי עוד מדבר על זה כל כך כמו ברסלב? אף אחד. כולם בוכים ומתלוננים למה מדברים על רבינו בברסלב אבל זה רק בגלל שלא מדברים ישירות עם השם יתברך.
כמובן שאם מישהו טועה וחושב שהצדיק הוא חס ושלום "במקום" השם יתברך זוהי טעות גדולה ומרה. אבל דווקא אותו אחד שמבוטל להשם יתברך, שלא מחזיק כלום מעצמו, בחינת ונחנו מה – יכול באמת לעזור לנו להתקרב אל השם יתברך. יכול לעזור לנו להתחבר להשם יתברך.
דבר נוסף שאפשר להזכיר הוא שההגדה מבוססת על "ארמי עובד אבי" שהוא התודה שאומר אדם שמביא את הביכורים. למעשה את הביכורים מביאים כבר בארץ ישראל. זאת הגאולה והביכורים הם הפירות הממשיים של האמונה והבטחון. יהושוע הוא זה שהכניס אותנו סופית לארץ ישראל ואכן גם הוא וגם משה מוזכרים בקצרה בהגדה. אבל כמו סיפור אלדד ומידד שהתנבאו במחנה ויהושוע כעס – משה רבינו מצידו, הצדיק מצידו אומר – ולוואי וכל עם ישראל היו מתנבאים. לוואי וכולם היו נביאים ומחוברים להשם יתברך ישירות! הצדיק לא מחפש שררה חס ושלום או הגדלה והתנפחות של האגו.
בנקודה הזאת מתחברת גם המצה והמצוה. ההבדל בין מצה למצוה הוא בתוספת האות "ו". למעשה המצות הגיעו לפני שהגיעו המצוות בהר סיני. לפני שירדה התורה. ומפורש בליקוטי מוהר"ן שתורה היא האות "ו" וכמו כן גם הצדיק – הוא האות "ו". מצה זה בלי ה"ו", וצריך להוסיף את ה"ו" להכניס אותו במתן תורה. זה כבר עניין של שבועות.
מעניין שפעם אחת בשנה רבי נחמן לא היה כלל עם החסידים שלו אלא היה רק עם המשפחה שלו – וזה היה דווקא בפסח! דווקא אז דבק בבני משפחתו לקיום והיגדת לבנך. דווקא בזמן של יציאת מצריים – איש איש לביתו. עם ישראל כולם צדיקים. כולם שרים בשמחה ואומר בהתלהבות את ההגדה. אף אחד הוא לא יותר מאף אחד אחר. כולם חכמים, כולם נבונים, וכולם אומרים את ההגדה שווה בשווה. זאת בחינת הגאולה שמלא כל הארץ דעת השם.
שנזכה בקרוב באמת!
וואו תשובה מדהימה!
וזה באמת רמוז בקצת שמשה כן מוזכר, כי כתוב אצל רבי יוסי הגלילי את הפסוק "ויאמינו בשם ובמשה עבדו" כלומר חייבים להאמין במשה שהוא צדיק האמת, כי רק צדיק האמת מלמד אותנו אמונה, כי רק הוא יודע לברר את המדמה 100% ולדמות לנו את האמונה האמית בשלמות כידוע.
ולכן זה מוזכר בדרך אגב, כי באמת עיקר האמונה בשי"ת הוא ע"י צדיק האמת, אבל צדיק האמת לא רוצה שיטעו ויהפכו אותו לעיקר אלא רק השי"ת הוא העיקר, אבל כדי להתחבר לשי"ת חייבים את צדיק האמת, לכן אפשר לטעות ולהפוך את צדיק האמת לע"ז ח"ו, אז באמת בליל הסדר הוא מוזכר בדרך אגב וכתוב שחייבים להאמין במשה "ויאמינו בשם ובמשה" אבל זה רק כדי להאמין בשי"ת לכן משה מזכר רק בדרך אגב כדי לסמל שהוא הצינור של האמונה, הוא החיבור שלנו לשי"ת כנ"ל.
[אגב צינור, זה כמו שנורקל, כי אנחנו כולנו עמוק במצולות ים, אבל מי שמחובר לצדיק האמת אז הוא כמו שנורקל שעוזר לנו לנשום מתחת למים, כי באמת כונו מתחת למים, אבל בעזרת צדיק האמת אפשר לנשום את השי"ת גם מתחת למים! גם אנשים ירודים כמונו יכולים להתחבר לשי"ת בזכות צדיק האמת!].
לא הבנתי איך זה מתרץ את הקושיה!
שאחרי יציאת מצרים ומתן תורה וכל העולם יודעים שיש בורא עולם ויש משה רבנו
אז אין כאן שום מקום לחשוש שיטעו בכזו טעות
תחפשו תירוץ מתרץ ולא תירוץ מורח!!