ללמוד תורה בעולם הפוך

כל כך קשה ללמוד תורה באמת, בפרט תורות של רבינו הקדוש בגלל שאנחנו חיים בעולם הפוך. שנאמר – הפוך גוטה (גוטה זה כידוע גוט-טוב וגם גוט זה השם יתברך).
כל הלימוד הפוך בגלל שאנחנו באים לתורה ולאמת מתוך מקום של נפש נפרדת שמנסה להשיג כל מיני דברים בעולם. יש כאלו שמנסים להשיג כסף, תאוות, כבוד (כולנו, כל אחד בדרגה שלו/ה) ואז מנסים שהתורה תתן לי את זה, גם אם בצורה אחרת לגמרי
(לא מסתכל על נשים אבל עדיף שכמה שיותר נשים יגיעו להרצאה שלי ויגידו שהיא היתה נפלאה, לא צריך כסף אבל שהבן שלי יתחתן עם בת של מיליונר חרדי שיחזיק אותו בכולל עוד כמה שנים ויקנה להם דירה מפוארת בירושלים).
יש כאלו כביכול יותר רוחניים שבאים עם רצונות הרבה יותר רוחניים. ובאמת יכול להיות שהם רצונות מאוד רוחניים אבל עדיין הם מפוקסים בנפש הנפרדת שרוצה להשיג. מה להשיג? כל מיני דברים. מדרגות, הרגשות, חוויות, השגות. כל מיני. אפילו מקום מרצה שרק רוצה לעשות את רצון השם יתברך אבל בגלל שאז אני אהיה יהודי מצטיין או משהו כזה.
נו? אז מה כל כך קשה? הקושי הוא שאנחנו מביאים את זה לתוך הלימוד שלנו ומבינים את התורה לפי המקום הזה וזה בעצם הפוך לגמרי. אולי לא לגמרי אבל זה הפוך.
באמת העסק הוא לא עם עצמנו אלא עם השם יתברך. כל העולם לא נברא באמת בשבילי (למרות שבתורה ה׳ רבינו מביא את המאמר חזל הזה, אולי עוד נדבר על זה) – כל העולם נברא בשביל לגלות את כבודו של השם יתברך, או כדי לגלות את מלכותו, או כדי שהוא יוכל להיטיב לנבראים, או כדי להדבק בו, או כדי לדעת אותו. הסיבות השונות לבריאת העולם מתקיימות במקביל והן לפי הגילוי שהשם יתברך גילה לצדיקים.
אז הכל הפוך… אני לומד תורה לא כדי להרגיש טוב יותר, אלא כדי לקיים את התכלית שמה שהשם יתברך רצה, לא מה שאני רוצה.
זה יכול להשמע מיאש, אוף, עוד פעם אומרים לי מה לעשות, עוד פעם לא מתחשבים בנפש שלי, עוד פעם לעשות בשביל מישהו אחר. אבל כאן יש עוד היפוך.
בעצם לעשות בשביל השם יתברך, לגלות כבודו, להחזיר את הכבוד לשורשו, את המלכות לשורשה זה לעשות בשביל עצמך. אבל עצמך האמיתי.
רבינו הקדוש כותב בתורה כ״ב שהנשמה היא העצמי האמיתי. היא העצמי הנצחי ויוצא מדבריו שם ובמקומות אחרים שכל עשיה עבור הנשמה והשם יתברך (הנצח) היא נצחית. ולכן בעצם בעומק אתה עושה עבור עצמך אבל זה לא עצמך שאתה מכיר, זה עצמך שהוא חלק אלוקות ממעלה זאת אומרת שהנשמה הזאת היא הרבה פחות נפרדת מהשם יתברך מהנפש שלך.
אז אתה עושה עבור עצמך אבל לא עצמך שאתה מכיר.
וכאן גם יש את העניין של חסד וצדקה ולצאת מעצמך שזה נושא שלם בפני עצמו. להיות חלק מעם ישראל (ואחר כך חלק מכל הבריאה) זה אומר שאתה יוצא מהנפש הפרטית לנפש כללית, כמו שכתוב על יעקב אבינו – שבעים נפש ירדו למצרים וכבר מרבים המפרשים ומסבירים שכתוב שבעים נפש ולא שבעים נפשות וכנגד יעקב על עשיו כתוב בלשון רבים.
אז זה קשה ללמוד תורה באמת אבל זה חשוב. בלי חס ושלום לזלזל ברובדי הפשט אבל לחפש את העומק, לחפש את האמת גם אם בלב היא כרגע לגמרי לא מובנת לי. להסכים לוותר על הכל גם אם רגע אחרי זה בא לי גלידה. גם אם אני לגמרי תקוע בתאוות שלי, בכעסים שלי או בקנאה שלי – זה קשור לנפש הנמוכה ולקליפות שחונקות לי את הלב אבל אפילו לרגע להבין שיש שם משהו הרבה יותר עמוק…
וכאן נכנס נושא מאוד עמוק של לעשות מהתורות תפילות אבל עכשיו לא הזמן לזה – בקצרה, לראות את הפער בין איך שאני לומד את התורות לבין מה שהן באמת אומרות או לראות את הפער בין מה שאני מבין בשכל לבין החיים שלי והלב שלי זה מביא לתפילה. הפער הוא המקום של התפילה העמוקה. זה ממש בקצרה אבל מקווה שיגע.
שנזכה ללמוד באמת ולאהוב את עצמנו עם השם יתברך. שנזכה לזכור שאין יאוש בעולם כלל!!!