בפרשת לך לך מגלים לנו את אחד הסודות הגדולים – אתה רוצה להתקדם? אתה רוצה להעמיק? אתה רוצה להתחדש? אתה רוצה לצאת מהקבעונות? מהשעמום והדכאון? אז.. לך לך! פשוט תתחיל להזיז את עצמך, פשוט תתחיל להתנועע.

אבל אני לא יודע לאן! אתה מוחה. לא משנה. תתחיל לזוז. תגלה את המטרות שלך בזמן תנועה ואז תתמקד בהן. "אבל אבל" אתה מגמגם "לאן?!" זה לא באמת משנה. מי שהאנרגיה שלו קפואה, מי שלא זז, מי שמפחד להתחיל התחלות חדשות – צריך לעשות משהו. אפילו משהו קטן. אפילו משהו שנראה לו שולי ולא אדיר מימדים.

השינוי מתחיל תמיד מטפטוף קטן, שהולך ומתחזק. זהו מהלך שהאדם מאמן את עצמו לפרוץ דרך. לצאת מהתפיסה הישנה שלו אל האופק הרחב. לפעמים דווקא מי שמחפש את הפריצה הגדולה ישאר תמיד במקום.

אם זה לא "זה" אז אני לא זז. אבל אברהם אבינו זז. הוא פשוט הלך. לאן? הקדוש ברוך הוא לא אמר לו! "אל הארץ אשר אראך". חכה. עוד תתבהר התמונה. אני עוד אסביר לך לאן הולכים. אבל קודם כל תתחיל לזוז.

זה נוגד את השכל! אם זזים אז לפחות תן כיוון! לא. התזוזה היא קודם כל מוציאה אותך מהקבעון, מהסטטיות שלך. אומרים למי שיושב בבית בדיכאון – צא, יש בחוץ שמש חמימה, יש עצים מלבלבים, יש פרפרים. צא החוצה ותחזה בנפלאות הבריאה. הקדוש ברוך הוא ברא עולם שלם בשבילך. בבית אתה קופא ומכונס. רוצה לצאת מהדכאון? אז צא ונשום אויר.

כמובן שכשאדם יוצא מהבית להתאוורר הוא לא חוכך בדעתו שעות לאן הוא בדיוק הולך. הוא קודם כל יוצא. מתחיל לזוז. רבי נחמן מסביר שעצם התנועה עצמה, עצם התזוזה עצמה יכולה לתת חום ללב, יכולה להוציא מהאדם כוחות רדומים שהוא לא היה מודע אליהם קודם.

אז צא. תתחיל לזוז – ואז תגלה את החדווה הממלאת אותך ומכוונת אותך – אל הארץ אשר אראך.