כולם "מקובלים" / הרב גור אריה ארגמן

"בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי" (זוהר פר' נשא קכד ע"ב)

לא  בכדי יום ל"ג בעומר, הילולת רשב"י ע"ה נעשית משנה לשנה נחלת הכלל והמוני בית ישראל צובאים על הציון הקדוש במירון.

בכלל, תורת הקבלה כבר איננה מונחת בקרן זוית, בקרב ציבורים שונים, בסגנונות מגוונים, ראויים יותר וראויים פחות, נחקרת היא ונלמדת.

התופעה אומרת דורשני!

כלפי דברי חכמים "עתידה תורה שתשתכח מישראל" אומר רבי שמעון: "חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנ' כי לא תשכח מפי זרעו", (שבת קלח:) הבטחה זו הולכת ומתממשת לעינינו. יש לומר כי המימרא של הרעיא מהימנא שבזכות ספר הזוהר יצאו מן הגלות באה לקיים את דבריו בבריתא במס' שבת. דהיינו, עומק הסוד שבזוהר הקדוש הוא שיציל אותנו מן השכחה שבמחשכי הגלות. בודאי שאין הכוונה רק לאמירה סגולית שמי שיניח בביתו סט ספרי הזוהר ינצל… האמירה היא פנימית, כלומר, בכך שהסודות עצמם שלימד רשב"י בזוהר מחלחלים בתוכינו אנו יוצאים מן הגלות. הנסתר הוא הוא היפך הגלות וממילא מי שנחשף אליו ויונק ממנו יוצא לחרות ונגאל.

באופן עמוק יותר ניתן לאמר שאמונת ישראל הפשוטה והטבעית כיום מיוסדת ומתאימה לסוד הפנימי ביותר של ספר הזוהר!. אם בימי הביניים התקיימה מחלוקת נוקבת בין חכמי ישראל היאך ניתן לפנות ולהתייחס לקב"ה ? הרי הוא אין סופי, בלתי בעל גבול וכל צורה של יחס, יהיה המרומם ביותר, רק מגשימה…  נראה בעליל שסוגיה זו הוכרעה כפי המסורת המקובלת בקרב חכמי הסוד. יד ההשגחה הזורמת בתוככי כנסת ישראל הביאה את גדולי ישראל דאז לנקוט בכלל השמור להם לשעת הדחק "עת לעשות לה'" וגילו את ספר הזוהר שהיה גנוז מאות בשנים. אותה רוח הקודש עמדה לאר"י הק' בצפת, לרמח"ל באיטליה לבעש"ט במעז'יבוז' ולמרן הרב זצ"ל ביפו לגלות את הסוד ולקרוא לעם ישראל "עורו התעוררו! יש השם בקרבנו, רזין דאורייתא חיים ומפכים, קול התור נשמע בארצינו, הגיע העת לטעום מאילנא דחיי". אותה קריאה, גם אם נדמה לפעמים שנותרה אילמת ולא נשמעה אלא ליחידים, אם אך נתבונן בעין טובה נבחין באופן ברור ש'המעיינות נפוצו' ומהפך מחשבתי התרחש. תפיסת האמונה של בניה של כנסת ישראל כיום מכילה את הסתירה שבין השלמות האין סופית ובין ההתגלות הא-להית.

היכולת לשאת את הידיים כלפי השמים ולפנות אל השי"ת בצורה הכי ישירה ולהשיח את דאגות הלב בפניו ועם זאת לדעת באופן ברור שהוא א"ס ובלתי נתפס. לקיים את המצוות ולעבוד את השם מתוך הכרה שאין אלו ציוויים שרירותיים ומנותקים אלא שהמבנה הפנימי שלהם מקביל הן לנפש דלתתא והן לאלוקות דלעילא, "הקב"ה מניח תפילין" וכל שקדשנו הוא במצוותיו, ומאידך לית מחשבה תפיסא ביה כלל. יסודות הללו שכל כך מושרשים בנו וכל בר בי רב דחד יומא משתית עליהם את רעיוניו הם הפירוש הבסיסי של המושג-חובק-כל "עשר הספירות".

יו"ד ספירות, אשר 'פותחות' את שם הוי"ה ב"ה לפרטים, סביבן חונה כל תורת הסוד והם הגילוי החשוב ביותר שנתן לנו בורא העולם. גילוי זה, גם אם אין הכל מנסחים אותו בשפתו המקורית-הפנימית, הוא בעצם זה  שמאפשר את הכרתנו ואת יחסינו אליו יתברך ויתעלה. שם הוי"ה, אין קץ לאופני ההתגלות שיתכנו לו ולצורות והבחינות שמקפל בתוכו ומאידך הוא אחד פשוט הבטל אל אור אין סוף הפנימי ומקיף אותו, פלא זה, הוא סוד עשר הספירות. כאמור, אף אם מי שאינו בקיא בשפה המיוחדת אל הרזים וחש נרתע לאחוריו כשפוגש משפט כזה או אחר והדברים נראים לו סתומים וזרים, ידע נאמנה שזהו ענין של טרמינולוגיה, במהות ובתוכן כולנו היום שייכים מאמינים ומתפללים עפ"י המבנים והכוונות שגילו הרשב"י והאר"י ז"ל.

הויכוח הישן האם מותר לעסוק בפנימיות התורה דומה שכבר אינו רלוונטי. גם אם מבחוץ יהמה סער הפריצות והיצרים, בפנים- החשיבה נעשתה מופשטת דיה והלב צמא ביותר לדבר השם, הכל מחפשים ומשוטטים להחשף אל המאור שבתורה. סתרי תורה הינם סעיפים ופארות של רוה"ק והנבואה שהיתה שורה בישראל שהנה היא מפציעה וזורחת שוב. תורה זו איננה תורה אחרת חלילה, היא הביאור והעומק של ההלכה, הגמרא, הרגש הבריא והאמונה הזכה, לכן ההוגה בתורה זו מעצים ומרווה את נפשו ואת שאר חלקי תורתו. "הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'"

**

ליצור קשר עם הרב גור אריה: [email protected]

לפרטים לגבי שיעורים וחברותות: חנן  0505800909