ישמע בזיונו וידום או: תחזיקו אותי!

הילד הפנימי משתולל. צריך להתקיף חזרה. אסור לשתוק. אסור לוותר להם. איך הם מעיזים? הם לא מבינים מי אני? תן לי לדבר, אל תשתיק אותי. הוא צועק. לך תסביר לו… לך תסביר לו שזה רק דמיונות. לך תסביר לו שכל מה שהוא זועק וצועק עליו לא קשור למה שקורה עכשיו. אתה בעבר, מתוק שלי. אתה בילדות שלך, ממשיך לשחזר את החוויות הקשות. ממשיך לשחזר את הדחייה, ממשיך לשחזר את הכאב, ממשיך לשחזר את התחושה של חוסר ערך. אבל אין לזה קשר למה שקורה עכשיו.

זאת אומרת – כמובן שיש לזה קשר. יש לזה קשר כי עכשיו יש משהו חיצוני שמפעיל אצלנו משהו בפנים. טְרִיגֶר, בלעז, משהו שכאילו לוחץ לנו על כפתורים פנימיים. כפתורים נסתרים שמחכים שיפעילו אותם. מחכים ששוב – אותו הדבר שכל כך כאב לנו יחזור. עכשיו נראה איך תטפל בזה!

אז עכשיו, אם אני מצליח, אני קודם כל אזהה את זה. אחר כך אכיל את זה. אני יודע שכואב לך ילד פנימי ומתוק שלי. אני יודע. אני איתך פה. אני לא עוזב אותך. אני לא מתעלם ממך. אני לא מתנהג כאילו שהכל בסדר. אני יודע שכואב לך.

אני לא אתעלם. אבל אשתדל גם לא להגיב באופן אוטומטי. אם אזכור. אני רוצה לתת לזה להיות שם ולא לבטל את זה אבל גם לא להגיב באופן אוטומטי. ישמע בזיונו וידום. אני אחזיק אותך ואכיל אותך ואקבל אותך אבל זה לא אומר שצריך עכשיו להסתער על השני ולהכות אותו עד זוב דם. הוא בסך הכל שאל מה השעה. או אמר לך שהתספורת שלך לא מוצאת חן בעיניו.