אחת השאלות שנפוצות בקרב בעלי תשובה (תכף אסביר למה דווקא הם) היא מה לעשות קודם, להדליק נרות או לרוץ לערבית ולהספיק להדליק מיד אחרי?
הסיבה שדווקא בעלי תשובה מתחבטים בשאלה היא שלרוב האנשים יש מנהג אבות. יש שיטות שונות מתי אפשר ועד מתי רצוי להדליק את הנרות (למרות שמבחינת ההלכה אפשר בסופו של דבר גם להדליק מאוחר יותר בלילה, ישנן שיטות שצריך להדליק בחצי שעה הראשונה של השקיעה). בלי להכנס כרגע לעומק השיטות השונות יוצא שאם רוצים להדליק נרות ולהתפלל זה קורה די באותו הזמן… אז מה עושים?

יש עקרון בסיסי שאומר – תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. זאת אומרת אם יש לי משהו שאני עושה כל יום ומשהו שאני עושה פעם אחת בשנה לדוגמא- אני צריך להקדים את אותו הדבר שאני עושה כל יום ורק אחריו לעשות את הדבר שאני עושה פעם בשנה. לפי זה – צריך "לרוץ" לתפילת ערבית, לדאוג מראש שהחנוכיה תהיה מוכנה, לרוץ חזרה הביתה ולהדליק נרות. זה מה שהרבה אנשים עושים כדי לצאת ידי כל (או רוב) השיטות. הרבה פעמים בעלי תשובה שרוצים "להספיק הכל ולהצליח הכל" באמת נוהגים ככה. זאת הנהגה שמוסיפה בדרך כלל הרבה לחץ בבית וגם בתפילה..

שאלתי את הגאון הרב משה מרדכי קארפ שליט"א לגבי זה. מה מומלץ ומה רצוי. הוא ענה לי בחיוך שמי שרץ להתפלל ערבית במהירות כדי להגיע להדליק נרות – למעשה לא מתפלל ערבית. זאת אומרת הוא מתפלל אבל לדוגמא בקריאת שמע, במקום להיות מרוכז בקריאה, הוא חושב כמה זמן עבר והאם יגיע לבית בזמן שהוא רצה וכיוב' הוא אמר – תדליק נרות בנחת עם המשפחה ורק אז תתפלל אחר כך. שאלתי אותו ומה לגבי תדיר ושאינו תדיר – הוא צחק ושאל אותי אם אני מקפיד כל יום להתפלל ערבית בדיוק לאחר השקיעה בהזדמנות הראשונה – אמרתי לו שלא, שהרבה פעמים אני מתפלל בשעה 8:00 או 9:00 אז הוא אמר – אז למה דווקא בחנוכה להתעקש להתפלל ברגע הראשון האפשרי? תדליק נרות בנחת ואז תתפלל מאוחר יותר.

נראה לי שאשתי והילדים גם מרוצים מהרעיון הזה.
חנוכה שמח!!