חודש אלול – מה זה תשובה? למה למעט בכבוד עצמי? למה אני בכלל עושה את כל מה שאני עושה?

דפי הכנה לשיעור לחודש אלול – לשיעור וידאו לחצו כאן: שיעור חודש אלול – וכשאני לעצמי מה אני? (השיעור כמובן לא מדוייק לפי הדפים, זה רק מסגרת כללית)

מה זה תשובה בעצם? תשובה זה לחזור למקום המקורי, למקום העמוק. תשובה זה לעשות סדר. סדר פנימי וחיצוני. מה קורה איתי? מה סדר העדיפויות שלי? תשובה זה גם להתחיל מחדש – לשכוח את כל חשבונות העבר. להתחיל מאפס – אבל להתחיל. להתחיל לא כשאני סוחב על הגב את כל טעויות העבר, אלא להתנער מהכל, ולעמוד מחדש ולהתחיל ברעננות, בשמחה.

כותב רבי נחמן בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שצריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד אלוקים. האדם צריך להקטין את הנקודה האישית שלו יחסית לנקודה הרחבה, האינסופית של השם יתברך. זה לא אומר שהוא מפסיק לעשות – אבל הוא עושה מה שהוא יכול להגדיל את שם השם בעולם. כל הגדולה שלו – זה הביטול שלו. זה סוד המיעוט. הפוך מקיטרוג הלבנה.

ראש חודש – זמן ההתחדשות. הלבנה מתחילה להתמלא. במה אני אתמלא החודש? בעצמי או בנוכחות הקדושה, השם יתברך בחיי?

מביאים בשם הרב חיים שמולביץ' ז"ל שכשהלבנה באה לקב"ה ואמרה – אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד הוא אמר – שני מלכים? מלכים? אתם משרתים! איך את מעיזה לקרוא לעצמך מלך? וזאת הסיבה למיעוט שלה. היא חגרה מגבולה, מהנקודה שלה.

אדם יכול להגדיל את כבוד עצמו – ואז יכול אפילו להיות לו כבוד מלכים. או שהוא יכול להקטין את כבודו האישי ולהגדיל את כבוד השם בעולם – ואז יש לו כבוד אלוקים.

כתוב בפרקי אבות: אם אין אני לי מי לי? ואם אני לעצמי – מה אני?

אז מבחינת עבודת הנפש –  קודם כל אני צריך שיהיה לי קיום, אני צריך לתת את החום והאהבה לעצמי. אני צריך לקבל את עצמי אם אני רוצה שמישהו יקבל ויאהב אותי. אני לא צריך לחכות לקבל מבחוץ אלא להעמיק פנימה ולמצוא שם.

אבל אחר כך – אחרי שאני מתחבר לעצמי, אחרי שאני מחובר לקיום שלי, לרצון שלי – עבור מה אני עושה את הכל? עבור עצמי? כי אם אני לעצמי – אז מה אני? איזה מן בנאדם אני אם כל מה שאכפת לו זה *רק* הצרכים של עצמו? כמובן שהאני עוסק בצרכים של עצמו אבל האם זה כל העניין או שהעניין הוא להיות לא רק לעצמי אלא לאחרים?

יש סיפור של רבי ישראל מסלנט שהוא הגיע למלון וראה חבר שיוצא ממנו ושאל אותו – אתה גר פה? כן. איך זה יכול להיות? אני משרת, ענה החבר.

כשאני משרת של השם יתברך, אני יכול לגדול. אני יכול לעשות דברים גדולים בעולם – אבל אני צריך לזכור, מה אני עושה פה. את מי אני משרת, עבור מה נתנו לי את הכלים האלה את הכשרונות שלי את היכולות שלי.

יש מהלך בפנימיות שאומר שאנחנו מתחילים מלקבל רק עבור עצמנו והתפקיד שלנו בעולם הוא להפוך את הרצון לקבל בשביל לקבל לרצון לקבל בשביל לתת. כי בכל אופן אנחנו צריכים לקבל – את כל האור שלנו אנחנו מקבלים מהבורא יתברך, אבל השאלה אם אנחנו רוצים לקבל רק כדי שאנחנו נהנה מזה או שאנחנו רוצים לקבל כדי לתת לאחרים – כדי להעביר את האור הזה הלאה.

כתוב בספרים הקדושים, שהכתר – הספירה העליונה ביותר נקראת גם אי"ן ואילו המלכות – הספירה האחרונה, המשולה לשכינה הקדושה, ללבנה, לכנסת ישראל מכונה אנ"י. בשניהם אותן אותיות, ההבדל הוא חילוף הסדר וגם פעם אחת הנון היא פשוטה ופעם אחת היא כפופה. הנון הפשוטה מעבירה את השפע לעולם, כל העיניין שלה הוא לתת ואילו הנון הכפופה מקבלת לעצמה.

אפשר להסביר אולי את המילה "אנן" בארמית. אנן זה אנחנו. כשאני מעביר את המיקוד מאני לאנן אני מוסיף נון פשוטה. אני אומנם מקבל אבל אני מקבל על מנת להעביר הלאה. אז אני מבין שכל העניין בעולם זה לא רק המסע הפרטי שלי – אלא המסע שלנו ביחד.

כתוב שכשאדם מתפלל הוא צריך לכוון על גלות השכינה, על הצער של השכינה, לבקש על השכינה הקדושה וכל המבקש על חברו נענה תחילה.

אם אני מזכך את עצמי – יותר אור יכול לעבור דרכי. השם משמואל מסביר שהיום הלבנה מאירה רק בחלקה , החלק שפונה אל השם כי היא מאירה רק בחלק החיצוני שלה. הפנים שלה הוא עכור ולכן לא עובר דרכו אור – אבל כשהיא תהיה זכה לעתיד לבוא, וכל הפנים שלה יהיה מזוכך ולא עכור – יוכל לעבור כל אור השמש דרכה ולהאיר דרכה.

אבל מה לעשות? אני לא שם. אני לא מזוכך, אני לא יכול לעשות רק לשם שמיים. אני לא יכול לצפות מעצמי לקבל אך ורק כדי לתת – אז מה אני עושה? כתוב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שהוא עוסק בתורה שלא לשמה הוא יגיע לשמה. אני צריך לעבוד מהנקודה שאני נמצא בה – ולרצות להזדכך ולעבוד מנקודות עמוקות יותר.

מיעוט הלבנה הוא הזכרון – אני משרת פה. יש בוס בעולם. צריך לברר מה הוא רוצה ממני. אומנם אני צריך להבין את המקום שלי אבל אני צריך להתחבר לטוב שלי. גם למעט טוב כדי שאוכל לפעול טוב בעולם.

קידוש החודש זה גם למצוא טוב, למצוא מעט טוב – הלבנה כמעט חסרה לגמרי, יש רק זיק קטן. ואת זה מקדשים – את זה מהללים. כמו שהרב גודלבסקי אומר – מזה עושים עסק גדול! הלבנה מתחדשת, המציאות מתחדשת. לא משנה כמה היה שחור – ובתחילת החודש היה שחור לגמרי, עכשיו מתחיל האור לבקוע. תתחיל מחדש, אל תתייאש!

מגיע חודש אלול – אני לדודי ודודי לי. קודם כל אני לדודי – קודם כל אני צריך לזכור מה סדר העניינים פה, מה סדר הדברים, מהי הקדימות – לשם מה הכל קורה פה? אם אני זוכר את זה וכשאני זוכר את זה – אז כמובן שבו בזמן יש דודי לי. הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לי רק טוב נצחי. רק להגיע לעומק הכי גדול שלי.

השיבנו אלייך ונשובה חדש ימינו כקדם. כך אנחנו אומרים לקב"ה ואילו הוא אומר "שובו אלי ואשובה אליכם". איך זה מסתדר? מי צריך להתחיל? אחד ההסברים המפורסמים הוא שהקב"ה אומר שובו אלי – איך מתבצע השובו אלי? פשוט תגידו לי – השיבנו אלייך. אנחנו מבקשים שתעזור לנו – לשוב אלייך.

חודש אלול נקרא חודש הרחמים והסליחות. עם ישראל עושה את ההשתדלות שלו להתקרב לקדוש ברוך הוא, והוא מצידו כביכול נמצא פה איתנו – המלך בשדה אומרים בחסידות.