כשהתורה הקדושה מספרת לנו על נח, היא מספרת לנו שהוא היה צדיק. ולא סתם צדיק אלא צדיק תמים. המפרשים השונים נחלקים בנקודת – בדורותיו. האם זוהי מעלה – האם אנו דנים את נח לשבח בכך שהיה צדיק תמים בדורותיו, דווקא בדור שלו היה צדיק? או האם אנו דורשים את זה לגנאי – נח היה צדיק תמים בדורותיו אבל אם היה בדור אחר לא היה צדיק? אם היה בדורו של אברהם אבינו לא היה נחשב לצדיק?

בין כך ובין כך – הוא היה צדיק. וכתוב בספרים שהמידה המשוייכת לצדיק היא מידת היסוד. הצדיק גודר את עצמו מהעריות. הצדיק מקדש עצמו ומתרחק מהעריות. ידוע סיפורו של יוסף הצדיק ואשת פוטיפר – סיפור שמהווה כמודל של הצדיק, צדיק יסוד עולם. נח היה צדיק. נח התחתן ושמר אמונים לאשתו – בדור פרוץ שקשה לדמיין. דורו של נח היה כל כך פרוץ שנאמר שאפילו החיות הזדווגו מין שלא במינו. זאת אומרת שאפילו החיות עצמן שמצד טבען אמורות להיות כל אחת עם בני מינה, עברו והיו עם חיות אחרות וכל זאת בהשפעתם הרעה של בני דורו של נח.

איך אפשר לעמוד בהשפעות שליליות כאלה? אדם שגר במקום, בתרבות שכולה רחוקה מהקדושה. תרבות שמקדשת את ההפקרות, שמקדשת את היחסים האקראיים. שרחוקה מנושא בניית בית כשר, שרחוקה מכל מידה טובה – איך יכל נח לעמוד בפרץ הזה? זאת הנקודה הקדושה של נח.

נח היה תמים. היום הרבה פעמים המילה תמים נאמרת כגנאי. כאילו שאותו אדם לא מבין את תהלוכות העולם. ובאמת יש מפרשים שמספרים שנח נתן לבני דורו "לעבוד עליו". הוא נתן להם לרמות אותו ולא נלחם בהם. הקדוש ברוך הוא ציווה עליו לבנות תיבה – ואת זאת הוא עשה. בתמימות ובפשטות.

האם בני דורו קיבלו את בניית התיבה ואת ציווי השם בשיוויון נפש?! לא. הם רדפו אותו, והציקו לו. מספרים מדרשים שהם רצו לשבור את התיבה. מה אתה חושב שאתה? מי זה בכלל הקדוש ברוך שאתה אומר שאתה עושה את רצונו? מה אתה חושב – נהיית צדיק?? הרבה פעמים שבנאדם רוצה להתקדש, לעלות במדרגות הקדושה, להתקרב לטוב, להתקרב לאמת של עם ישראל, לקשר עם הקדוש ברוך הוא – רבים האנשים שלועגים לו, שמנסים לזלזל בזה, שמנסים להרחיק אותו.

אבל נח לא ברח ולא התחמק. הוא עמד ובנה את התיבה במשך 120 שנה וכל אותו הזמן היו מפריעים, הוא לא הלך ישירות להוכיח אנשים אבל מי שבא אליו הוא סיפר לו על השם יתברך ועל זה שהולך להיות מבול. הם לא האמינו. אבל הוא המשיך בשלו.

ונח פעל לפי שמו – בנייחא. בנוחות וברגיעות ולא בכעס. הוא לא רץ וצווח על אנשי דורו (ויש שרואים את זה כגנאי, שהיה צריך לעשות יותר). הוא פשוט עשה את מה שהוא היה צריך לעשות.

נח היה בדור שבו מסביבו היה "מבול" של גילוי עריות, של שחיתויות, גזל ועבודה זרה. הוא נכנס לתוך התיבה. הוא קידש את עצמו בהבדלה, בהפרדה. הוא נכנס עם אשתו. הוא היה גדור מעריות, הוא האמין בשם יתברך והוא נמנע מגזל.

נח מסמל גם את הזוגיות בכך שאפילו החיות הטמאות נכנסו לתיבה בזוגות. בטבען החיות לאו דווקא חיות בזוגיות אלא לפעמים בצורות אחרות – אבל אצל נח בתיבה, החיות הגיעו בזוגות (מלבד החיות הטהורות שהגיעו בשביעיות כדי שאפשר יהיה לקריבן).

פה אנחנו יכולים לראות את התיבה אולי כחופה או כביתו של הזוג. התיבה היא ההגנה מהמבול שנמצא מסביבנו. המערכת הזוגית, הפנימית של המשפחה – היא המערכת שמגינה והיא המערכת שאם שומרים עליה ומטפחים אותה היא התשובה לכל הבלאגן שסורר מסביבנו.

כתוב שישנם שלושה סוגים של חן בגמרא: חן מקום על יושביה, חן אישה על בעלה וחן מקח על מקחו. דור המבול פגעו בכולם. חן מקום על יושביה, בדרך כלל מוסבר שהמקום שאדם גר בו מוצא חן בעיניו, המפרשים פה מסבירים שהמילה מקום – היא מקומו של עולם, הקדוש ברוך הוא, ודור המבול שסרח והתרחק מהשם יתברך. התיקון הוא נח – שמצא חן, הוא מצא חן מקום על יושביה. חן אישה על בעלה – שנח שמר אמונים לאשתו נעמה. הוא לא חטא בעריות ובכך התיקון שלו וחן מקח על מקחו – בכך שהוא לא גזל ולא חמס לעומת דורו.

וכך אפשר לאחל לכל זוג שנכנס בברית הנישואין שיזכור את שלושת נקודות החן: חן מקום על יושביה – שהזוג יזכור את השם יתברך, שיכניס אותו לתוך הבית שלו, לתוך התיבה שלו, לתוך החיים המשותפים. וכך בכל מקום שיהיו, בכל מקום שיחיו יהיה להם טוב בעזרת השם (ואין טוב אלא השם יתברך). נקודה נוספת – חן אשה על בעלה. שהאיש והאשה ישארו נאמנים זה לזו לעולמי עד, שיתחזקו בקשר האהבה ביניהם שתלך ותגדל משנה לשנה. שהקשר יעמיק וישא פירות של ברכה. והנקודה השלישית – חן מקח על מיקחו, שיזכו שכל פרנסתם תגיע ביושר ובאמת. שלא יהיה חס ושלום גזל או כספים המגיעים בצורה לא ישרה. ובכך יזכו למצוא חן בעיני השם ואדם. אמן.