ויהי ידיו אמונה – איך לא ליפול לגאווה או אפסות

כתוב בספר שמות: "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש"

שני דברים הפוכים יכולים לקרות לנו עם הידים – מצד אחד "כוחי ועוצם ידי", שאדם מאמין שהוא המקור להכל, הוא שולט על הכל, זאת נפילה לקליפת עשו. קליפת העשייה. ומהצד השני אדם יכול להגיע לרפידים – רפיון ידיים. מצב שבו נכנס הספק, נכנס עמלק, אני לא שווה כלום אני לא יכול לעשות כלום. זאת אומרת מצד אחד אני סופרמן ומצד שני אני לא שווה כלום.
הפתרון המאזן לשתי הבעיות הוא "ויהי ידיו אמונה" – בחינה שבה אני מבין שמצד אחד השם יתברך שולט בכל, ומהצד השני אני מבין שגם הידים שלי חשובות, גם העשייה האישית שלי חשובה. איך היא חשובה? כשהידיים משרתות את האמונה. כשהידים שהן כלי המעשה משמשות ככלי לאמונה, ככלי לביטול להשם יתברך.