יש סיפור מפורסם על בעל המאור עיניים, רבי נחום מצ'רנוביל, שירש את התפילין של הבעל שם טוב. צריך להבין מה זה אומר התפילין של הבעל שם טוב, הערך של זה לא נתפס! לקראת חג הסוכות הוא ראה שאין לו כסף לקנות אתרוג מהודר – והחליט למכור את התפילין היקרות והנדירות. הוא קנה אתרוג מאוד מהודר וחזר הביתה בשמחה עם האתרוג. אשתו ראתה את האתרוג ותמהה מאין היה לו כסף? הוא סיפר לה בשמחה שהוא מכר את התפילין ובכסף קנה את האתרוג. מה?! הזדעזעה. היא חטפה את האתרוג ונשכה אותו – ובכך פסלה את האתרוג. רבי נחום התחיל לרקוד ולשיר.
סיפור תמוה! מה פתאום הוא מכר את התפילין ולמה כשהיא פסלה את האתרוג הוא התחיל לשיר ולרקוד. פה לימד אותנו רבי נחום מצ'רנוביל שיעור בכאן ועכשיו. כאשר צריך להניח תפילין הוא הניח תפילין וכאשר הגיע זמן סוכות – הזמן שבו צריך אתרוג ולא את התפילין, הוא מכר את התפילין ללא חשש ובביטחון מלא קנה בכסף אתרוג מהודר – לתפילין ידאג מאוחר יותר, זה לא "עכשווי". וכאשר אשתו נשכה את האתרוג ופסלה אותו? כל מה שנשאר לו עכשיו היה לקיים את מצוות השמחה. זה הדבר שהוא היה צריך לעשות – כאן ועכשיו. שנזכה להיות בשמחה בכל מצב ובפרט להתחזק בשמחה בזמנים קדושים אלה שהארת השמחה היתירה מאירה בהם.
למאמר השלם : חג הסוכות – שמחה כעבודה רוחנית
הסיפור הוא על ר' מיכל זלוטשובר שקיבל תפילן יקרות מר' יצחק דרוהוביטשער,
אבל מה לעשות שר' חנום טשרנטבילער והבעש"Y יותר מפורסמים וזה נשמע יותר טוב…
בעיקר המסר
חסר גם סוף הסיפור שאביו נגלה לו בחלום…