newbמאת הרב ישראל אסולין:
כתוב בבאר היטב (בסימן תס"ט), בשם הרוקח. "לא יאמר כמה טורח פסח" אסור לבן אדם להתלונן על קושי בפסח. וממשיך הרוקח ומביא מהירושלמי, "רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם, מה טורח זה". רשע מתלונן שקשה לו להכין לפסח. למעשה הרבה שומעים תלונות שקשה ההכנות לפסח. ומסביר ה"חג יעקב", כי הם יסבירו את הירושלמי שהתכוון דווקא לעבודה דהיינו קרבן פסח. שהיות וזה דאורייתא אסור לדבר נגד. אך מה שאנו מתלוננים על טורח עבודת הנקיון וההכנות, רוב הדברים הם חומרה יתירה וא"כ זה לא מעיקר הדין, וזה לא נכלל בירושלמי בגדר רשע.
בשורות הבאות נשתדל לברר מה החיוב שלנו לעשות בהכנות הנקיון לפסח. בוודאי מי שיש לו הרבה כוח, אולי אפשר לומר שכל המרבה הרי זה משובח. אך אנו צריכים לדעת מה אני חייב לעשות לפסח ומה אינו מן הדין. יכול להיות שאחרי השיעור אף אחד לא ישנה את צורת נקיון הבית, אבל יש 2 אופנים בהכנה לפסח. יש בן אדם כשמכין לפסח ומגיע הפסח, הוא מרגיש שלא עשה מספיק. והוא מגיע לפסח שבור ורצוץ גשמית ונפשית. ואילו בשיעור זה אנו רוצים להסביר מה עיקר החיוב בהכנה לפסח ואז ההרגשה תהיה אחרת בחינת עשיתי יותר ממה שצריך.
במיוחד שיום טוב של פסח זה לא מצוות עשה שהזמן גרמא. יש מצוות שמחה של יום טוב. המ"ב מביא בסימן תקכ"ט שגם נשים חיוב במצוות שמחה. ומה שקורה זה שנשים מגיעות תשושות לחג כי בזבזו את הכוח לדברים שלא חייבים, ועכשיו אין להם את הכוח לדברים שחובה כמו סיפור יציאת מצריים ושתית 4 כוסות.
הטעם לאיסור חמץ במשהו.
הנה איסור חמץ בפסח הוא יותר חמור משאר איסורי אכילה שבתורה מכמה סיבות א. אסור לאכול חמץ בפסח. ב. יש בזה חיוב כרת ג. אסור להנות ממנו ד. יש בו חומרא יתרה שלא נמצאת בשום איסור אחר (מלבד בע"ז) שאסור להשאיר חמץ ברשותו במשך כל ימי הפסח אפילו לזמן קצר והמשאיר חמץ עובר בשני לאווין בל יראה ובל ימצא, וגם על מצוות עשה תשביתו שאור מבתיכם (שמות יב טו).
ובאמת צריך להבין מה נשתנה חמץ בפסח יותר משאר האיסורין שבתורה שהצריכה התורה בדיקה ושרוף וכלה וגם ביטול, והוסיפו חכמים להצריך בדיקה גם בחורין ובסדקין ולחפש אחריו ולשרש אותו מכל גבולנו, ואסרוהו בכל שהוא ואינו מתבטל כלל, וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורים שבתורה שאלה זו נשאל הרדב"ז (בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סימן תקמ"ו)
ותשובתו שלא נמצאו בכל האיסורים שבתורה שיצטרפו בו כל ג' התנאים הללו א. איסור הנאה ב. איסור כרת ג. ולא בדילי אנשי כולה שתא, אלא חמץ בלבד. וכיון שיש בו חומרות הללו החמירה בו התורה חומרות יתרות, ובאו חכמים והוסיפו חומרות על חומרות. אך כתב שם שעל טעם זה יש לו קצת גמגום עיי"ש. הלכך כתב טעם נוסף והוא מה שאמרו חז"ל במדרש כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע והוא שאור שבעיסה, ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו, ואפילו כל שהוא לא בטיל, והרי זה אמת ונכון עכת"ד.
שכרו של הנזהר במשהו חמץ בפסח
הנה מפורסם מה שמביאים בשם האריז"ל שהנזהר ממשהו חמץ בפסח, מובטח לו שא יחטא כל השנה. והמקור לזה הוא בבאר היטב (סימן תמז ססק"א) שהביא וז"ל: "האר"י ז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה", ע"כ. אמנם אין זה הנוסח המדוייק שמופיע בכתבי האריז"ל כפי שכבר העירו הפסוקים והנוסח המדוייק הוא "יועיל לנפשו מאוד כל השנה".
ובזוהר הקדוש (פר' כי תצא דף רפ"ב ע"ב) וז"ל: "ולמהווי נטורין ושמורין מחמץ ושאור בכל שהוא, ומאן דנטר להון מחמץ ושאור גופיא איהו נטיר מיצר הרע לתתא ונשמתא לעילא", עכל"ה. וכן הוא בשו"ת מ ן השמים (לאחד מרבותינו בעלי התוספות, רבנו יעקב ממרוש זצ"ל) ששאל על חמץ בפסח וכו' והשיבו לו שכל המאריך בדקדוקיהן מאריכן לו ימיו ושנותיו.
"לא יראה לך" אבל של אחרים אתה רואה
כתוב בפסוק "לא יראה לך חמץ ולא ימצא לך שאור" הגמ' דורשת שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. ז"א מהתורה מספיק שבערב פסח יאמר היהודי, כל החמץ שיש לי ברשותי אני מפקיר אותו כעפרא דארעא. מהתורה הוא צדיק גמור. אך חז"ל אמרו שאם נשאיר את החמץ, גם אם הוא הפקר בתוך הבית שלנו, הרי מתוך הרגל אפשר ח"ו להיכשל. ממילא החמירו חז"ל להוציא את הכל. לעשות בדיקת חמץ, לחפש ולבער הכל מרשותו. בשנים האחרונות התרבה המנהג למכור את החמץ לגוי. [ומדרבנן אסור שהחמץ של הגוי יהיה ברשותי היות ואני רגיל בזה, ולכן המנהג להשכיר לגוי את מקום החמץ], ומעיקר הדין אפילו מדרבנו אין בזה שום איסור. אני יכול למכור הכל לגוי, לסגור את הארון ולכתוב מכור.
אין חיוב לנקות כלים שלא משתמשים בהם
היסוד הוא כך. פעם היו מנקים כל כלי וכלי והיו מגעילים ומשתמשים באותם הכלים של כל השנה גם לפסח. אז באמת היו צריכים להקפיד לפי כל הלכות ההכשרה למרק היטב, להוריד ידיות וכו'. היום אנחנו לא משתמשים עם כלים של כל השנה, ולכן לפי ההלכה אין לי שום חיוב לנקות שום כלי לפסח.
אני יכול לשים את הכלים בארון, ולמכור לגוי לא את הכלי עצמו, כדי שלא יתחייב טבילה כדין כלי של גוי, אלא מוכרים את כל החמץ שדבוק ומחובר לכלי. וזה מותר לכתחילה. תשאלו אותי מה יעשה הגוי עם כל שיירי המזון שדבוקים לכלי? זה לא העסק שלי. ואם תשאלו מה שייך קניין בפירור פה ופירור שם, אלא שאני מצרף את זה לקניין של שאר דברים כמו סבונים, משקאות ודברים שהם חמץ גמור שאני מוכר. א"כ להלכה לא צריך בכלל לנקות אלא לשים בארון ולמכור החמץ לגוי.
יש כאלה שלא שלמים עם עצמם למכור ממש פירורי ושיירי חמץ שאפשר לראות אותם לגוי. יש פתרון גם לזה. כי ברגע שרחצתי את הכלי עם קצת סבון או חומר אחר, ממילא פירורים אלו (מדובר בבית רגיל שלאחר השימוש רוחצים הכלי ובוודאי לא נשאר כזית חמץ דבוק), ממילא הכלי הזה מוגדר כמטונף. ואפילו אם לא נפסל לאכילת כלב שאז בודאי אין חיוב,
וכתב החפץ חיים במשנה ברורה (סימן תמ"ב ס"ק ל"ג), ש"פירורין שהם פחות מכזית ומטונף קצת, לכ"ע אין צריך לבער", ולכן מן הדין אפילו בלי המכירה היה אפשר לצאת ידי חובה, ועתה כשאנו מוכרים אז לכתחילה מותר לסגור את כל הכלים והסירים בארון, ובכך חוסכים לפחות שלושה ימים מעת לעת של עבודה קשה לבני הבית. אין צורך לשבור את הציפורנים ולקרצף שעות ארוכות כל סיר….
משקופים ומזוזות- בשעה שרוחצים את הדירה יש להזהר על המזוזות תמיד אחרי פסח יש שאלות ובעיות שהמים פגעו במזוזות, וצריך לשים לב לכך.
תגובות