newbחלק גדול מהחיים נחווה מאחורי מסכות. זה נוח. זה לא מאיים. זה מאפשר לא להכנס לקונפליקטים מיותרים. זה מאפשר לשמור על איזור נוחות. איזור שבו לא פוגשים את הכאב הפנימי. אבל יש לזה מחיר גדול מאוד.
המחיר הוא האמת שלך. כשאדם כל היום חי בהעמדת פנים, כשאדם חי כל הזמן בריצוי חברתי הוא משלם באמת שלו. ולא רק באמת שלו – אלא גם בשקט הנפשי. כשאדם צריך כל היום להעמיד פנים, למעשה הוא משקיע המון אנרגיה רגשית ונפשית. השקעת האנרגיה הזאת גורמת למתח פנימי.
אפילו השם "העמדת פנים" יכול לרמוז על זה. אדם צריך "להעמיד" זאת אומרת להשקיע מאמץ את "הפנים". זה אולי יכול להזכיר מישהו שמנסה להקים שלט גדול, או תפאורה של בית – הוא צריך להעמיד אותם במקומם, שזה לוקח הרבה מאוד אנרגיה ומאמץ אבל אם הם לא מקובעים במקומם – הוא צריך גם ל"החזיק פנים"! (keep face באנגלית)
זאת אומרת שזה לא רק מאמץ חד פעמי וזהו. זאת עבודת חיים והאדם משתעבד לעבודה הזאת. האדם נהיה משועבד להעמדת הפנים.
מה עושים? כמו כל דבר, הצעד הראשון הוא מודעות. להתחיל לראות כמה פעמים ביום אני מעמיד פנים? כמה פעמים אני מחליק את הדברים ולא אומר את האמת שלי? האם זה מגיע באמת מזה שאני לא רוצה לפגוע בשני או שאני מפחד להכנס לקונפליקט? מה המחיר שאני משלם בהעמדת הפנים שלי?
הפתרון הראשוני הוא לא ללכת אוטומטית לצד השני ו"לזרוק את האמת" בפנים של האדם השני. הפתרון הראשוני הוא פשוט לתת מודעות במקום. להתחיל לשים לב מתי אני אמיתי ומתי אני מעמיד פנים ולראות איך מרגיש הלב שלי. האם אני שלם עם זה? אם לא – האם אני מרגיש שאני משקיע בזה אנרגיה מיותרת?
גם אם אני מגלה שאני מעמיד פנים הרבה במשך היום – לא להבהל! לקבל את עצמי זה המפתח הבסיסי לכל דבר. להביא לכך מודעות, לנשום לתוך זה, לקבל את זה שכך "תוכנתתי" מילדות. ולהחליט… להחליט מה אני באמת רוצה.
בהצלחה לכולם!!
תודה