newbחזרתי בתשובה. התחתנתי. האמת שזה קרה ביחד, אבל זה כבר סיפור אחר. העמקתי בלימודי היהדות, התחברתי לחסידות, פנימיות, גמרא, גמעתי הכל בשקיקה. נכנסתי במהירות לתוך העניינים.
כתבתי ספר על תהליך התשובה, כדי לעזור לבעלי תשובה אחרים. עשו עלי כתבת שער באחד השבועונים החרדיים. נולדו לי שלושה ילדים. הפכתי לחלוץ בתחום שידורי הוידאו היהודיים באינטרנט, הקמתי חלק מהאתרים הגדולים בארגוני הקירוב והפצת היהדות. הכל היה נראה מושלם.
ואז הגיע רבי נחמן.
שנים. שנים שחברים שלי ניסו לשכנע אותי לנסוע איתם לאומן בראש השנה. אבל אני סרבתי. מה אני, משוגע? מה אני צריך את כל הצדיקים האלה?! יש בורא לעולם, יש התבודדות (אפילו ש"רשמית" לא הייתי קשור לברסלב, היה לי רב שלימד אותי על התבודדות). חוץ מזה – למה להכניס את עצמי לנישות? אני יהודי. וזהו.
האמת שזה כבר היה מעצבן. וגם הרבה לקוחות שלי היו ברסלב ועשיתי הרבה אתרים ושידורים שקשורים לרבי נחמן אז היו הרבה אנשים שחשבו שאני ברסלבר. כנראה שהם ראו דברים לפני שאני ראיתי אותם. בכל אופן – ממש לא התאים לי לנסוע. בעיקר לא לראש השנה. אז בסוף נסעתי דווקא באדר. החברים שלי שכנעו אותי – חברים טובים. אנשים מקסימים. לא יכולתי לסרב.
זאת היתה השתלשלות מאורעות משונה איך שבסוף החלטתי לנסוע אבל אני זוכר שזאת היתה הפעם הראשונה שלפחות לא הייתי אנטי. זאת אומרת – אם הייתי נוסע לפני זה, הייתי בטח כל הזמן מנסה להוכיח לעצמי כמה ש"זה לא זה". בסוף נסעתי עם הסכמה פנימית לפחות לראות מה זה. ושמחתי שזה לא בראש השנה כי ככה אני לא אתלהב מהחגיגות וההמונים.
להמשך הכתבה : הנסיעה לרבי נחמן – חלק ב'
תגובות