הכשרת המטבח וכלי הבית לפסח – הלכה לבני עדות אשכנז. איך מכשירים את התנור? איך מכשירים את הכיריים? מה עושים עם המיקרוגל?

הרב ישראל אסולין

התנור:

תנורים הם דבר שמשקיעים בהם הרבה כוחות. להלכה אם לא משתמשים בתנור לפסח על פי דין יכול לסגור את התנור בלי לעשות כלום, ולמכור את החמץ שבו לגוי.

לכתחילה עדיף לא להשתמש בתנור לפסח, כי מעיקר הדין היה צריך ליבון חמור (כ400 מעלות צל') גם לתנור, ותנורים רגילים אינם מתחממים בחום כזה, אולם ישנם תנורים שיש בהם "ניקוי עצמי" שמנקים עצמם על ידי חום גבוה שמגיע ל500 מעלות צלזיוס שנחשב ליבון חמור וניתן לכתחילה להכשיר תנורים אלו לפסח.

אם רוצים להשתמש בכ"ז לפסח בתנור – יש לנקותו באופן יסודי שלא ישאר בתוכו שום לכלוך, ויש לשים לב במיוחד לנקות בפינות ובחריצים, ואחר כך יש לחכות עד שיעברו 24 שעות מהשימוש האחרון שנעשה בתנור ואז להדליק אותו על החום הכי גבוה למשך כשעה או שעתיים וזהו הכשרו.

תבניות –

שאפו בהם אין להם הכשרה במים שהרי כבולעו כך פולטו וצריך ליבון, וכיון שהליבון צריך להיות עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם וזה עלול לקלקל את התבניות ועל כן אין להכשירן אלא יקנה תבניות מיוחדות לפסח. והיום במיוחד זה מאוד קל כיון שיש תבניות חד פעמיות.

כיריים גז:

לכירים של גז יש שלשה חלקים עיקריים. א') המבערים שמהם יוצאת האש. ב') החצובות שעליהם עומד הסירים. ג') המגש למטה שעליה נופלים בד"כ הפירורים ושיירי האוכל.

המבערים – לכאורה היה אפשר לומר שלא צריכים להשכירם כלל לפסח שהרי אינם נוגעים בסירים ובאוכל, אבל רבני אשכנז כתבו שצריך ליבון קל [כי במשך השנה נשפך עליהם ונדבק בהם מהתבשיל, ואם ישפך בפסח לפעמים הקילוח יחבר את הקדירה עם הדבוק במבער] ועל כן מנקים עם מים וסבון היטב, ויבעירם כשהם מורכבים בכריים לכמה דקות, והאש עצמה מלבנת אותו ואין צורך ליותר.

החצובה – די לה בהגעלה בלבד. אולם בני אשכנז היוצאים ביד רמ"א שפסק (בסעיף ד' בשם המהרי"ל) שהחצובה  צריכה ליבון, וביאר במ"ב (אות לד) דיש פעמים שגולש מהתבשיל שבסיר ויורד למטה עד הברזלים שהסיר מונח עליהם. ואם כן כבולעו כך פולטו וכמו שנבלע על ידי האש אין לו הכשר אלא על ידי האש על כן הכשרו על ידי ליבון. אלא ששטח האש הוא יותר קטן מגודל החצובות על כן צריך להזיז את החצובות מפעם לפעם כדי שכל חלק יכנס לתוך האש ודי בליבון קל והיינו שכל חלק ישהה בתוך האש כמה דקות. ויש ששמים נייר כסף על החצובות [וצריך לזה נייר כסף עבה שאינו נקרע בקלות]. ואז אין צריך הגעלה וליבון וכו'  ויש מהדרין יותר ויש להם גז מיוחד לפסח.

המגש – בין כך לא משמשת להניח עליה אוכל כל השנה, אלא שלפעמים נופל עליה חמץ, מנקים אותה טוב, ומערים מים חמים מכלי ראשון ואם רוצים להחמיר מכסים עם נייר כסף וזה כשר לפסח.

פלטה פנימית – מצוי מאוד בגז שיש פלטה פנימית שנופל עליה אוכל מהרווח שליד הברנרים. בעיקרון מה שנפל פנימה זה מטונף לגמרי, אם אפשר לפרק ולנקות מה שיוצא. מה שלא יוצא בקלות אין צורך לגרד, אפשר להשאיר כי הכל שם מטונף מאוד, ובנוסף אני מבטל אותו. וגם על הצד שיש שם משהו אני מפקיר אותו וזה מספיק.

פלטה של שבת

צריך מתחילה לנקות את הפלטה היטב וידליקנה כמה שעות, (ולגרע"י – יערה עליה מים חמים מכלי ראשון) ובזה נכשרת לפסח. ואפילו שלפעמים מחממים על הפלטה פיתות או בורקס שאז נחשב שהחמץ נבלע בפלטה על ידי האש אפילו הכי מועיל בזה הגעלה שהרי רוב שימושו הוא לא כך ומר"ן השו"ע פסק שאזלינן בתר רוב שימושו. ואם רוצים בנוסף להחמיר ולשים על זה נייר כסף תבא עליו ברכה

מקרוגל

אין הכשרתו פשוטה, כי הדרכים הרגילות של הכשרה אינם מתאימות לגביו, על כן לכתחילה כדאי לא להשתמש בו לפסח. ובשעת הצורך אפשר להכשיר על ידי הרתחת כוס מים בתוך המקרוגל עם תערובת חומר ניקוי הפוגם במים עד שהמים מתאדים. וזהו הכשרו. וכן אפשר שכל דבר מאכל ששמים בפסח כדי לחממו או לבשלו צריך לכסות בתוך שקית או קופסה [ואין הבדל בהלכה אם מצפה את התנור או את דבר המאכל]

מדיח כלים

ינקנה היטב מכל חמץ ושיירי מזון, ויפסיק להשתמש בה 24 שעות ואח"כ ימלאנה מים עם חומרי ניקוי, יפעיל את גופי החימום עד שיגיעו המים לרתיחה ויפעיל את המכונה כדי שיתזו מימיה מבפנים בכל המקומות ואת המגשים יניח בתוך המדיח כדי שיתזו עליהם מים רותחים.

ומדיחי כלים שהמים אינם יכולים להגיע לנקודת רתיחה (אלא עד 82 מעלות) יחמם המים עד שיגיעו לנקודת נחום הגבוהה, ויניח מבפנים אבן או ברזל מלובנים.

ומדיחי כלים המיוצרים לאחרונה הנה בספרי אשכנז כתבו שעדיף לא להכשירם לפסח, מכיון שקשה להכשירו כדין. כיון שיש בהם חלק פלסטיק וגם פילטר וחריצים שקשה לנקותם היטב.

המקרר

המקרר הוא מסכן גדול. מה שעושים לו לפני פסח. עובדים עליו שעות ארוכות לחינם. על פי ההלכה זמן ניקוי המקרר לא צריך להיות יותר מחצי שעה. אין הבדל בין המקרר לשאר הארונות והמקומות. לוקחים מים עם סבון, מנקים את המדפים והדפנות, מה שיורד יורד, ואם לא וזה דבר שרואים אז מורידים אותו. כל הנקודות הקטנות שנשארות, אפילו אם נגיד שהם חמץ, בודאי זה מטונף קצת ואין חיוב ביעור בכלל. ואין בעיה שישאר.

והנה יש הנהגה טובה זה לא חיוב רק מנהג טוב. שלא שמים שום כלי פסח על מקום שהיה שם כלי חמץ. אולי נשאר פרור של חמץ והוא ידבק לכלי פסח. לוקחים חתיכה נייר, או יש היום משהו למקרר מפלסטיק עם חריצים כמו רשת, כדי יכנס לתוכו אויר. ואת זה שמים על המדפים,

לעתים יש במקרר ובעיקר בפריזר רשת שאי אפשר לפרק ורואים מתחתיה פירורים ממש, במקרה זה אין מה לעשות, רוחצים עד כמה שאפשר, (אפשר גם לרסס בחומר ניקוי או הדברה) ומבטלים.

שיש

שיש אמיתי שהוא אבן [והגעלה מועילה לכלי אבן] (אבל היום מצוי שיש סינטטי שלא ידוע טיבעו ואם מועיל לו הגעלה לכן אין להכשירו אלא לצפותו). שעל יד הכיור ניתן להכשירו על ידי עירוי[ויהיה השיש נקי ומנוגב בשעה שמערים עליו רותחים, או לצפותו בנייר כסף או ציפוי אחר כמו פי וי סי וכדו' ויש מהדרין ועושים את שניהם היינו הכשרה על ידי עירוי מים רותחים וגם מצפים אותו אחר כך. [ישנה חומרא נוספת לשפוך מים רותחים מכלי ראשון ולכסות עד גובה הקדירות-קובץ מבית לוי]

הכיור

כיור שעשוי מחרס כמו רוב הכיורים לדעת הגר"ע יוסף הכשרם הוא על ידי שמערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון, ואין צריך להניח עוד כיור בתוך הכיורים הישנים. שהרי גם אם נבלע חמץ בכל זאת הרי לא משתמשים בו באוכל כשר חם בתוך הכיור. אבל בני אשכנז נוהגים להחמיר ומניחים בתוך הכיור כיור נוסף להפריד בין כלי הפסח לכיור,

ואם הכיור עשוי מנירוסטה ניתן לכתחילה להכשירו על ידי עירוי – היינו וקודם לנקותו היטב וילייבשו ולא להשתמש בו 24 שעות בדברים חמים ואח"כ לשפוך לתוכו מים רותחים מקומקום וישטפנו במים קרים וכשר לכו"ע.

ברזים

עדיף לערות גם עליהם מים חמים מכלי ראשון בשעה שמכשיר את השיש, ויש שמחמירים לשים מסנן על הברז שאולי יש משהו בתוכו – וזו חומרא.

שולחנות

את השולחן מנקים פעם אחת, היטב, כל מה שמובא בש"ע שצריך להגעיל את השולחנות ואת השיש, זה לא נוגע לנו. מפני שהיום לא מקובל להשתמש בכלים חמים ממש על השולחן. (ומי שכן משתמש ברור שעליו להגעיל). ברוב הבתים לפי השימוש של ימינו, יש לנקות טוב עם מים וסבון, מה שיורד יורד, ומה שלא יורד בין כך מטונף קצת, ומותר.

לכתחילה טוב לערות גם עליהם מים רותחים מכלי ראשון, ואם חושש שמא יתקלקלו על ידי עירוי של המים די בכיסוי ויכסה בנייר כסף או אחר ודי בכך.

ספרים
זה שדופקים את הספרים זה לא עוזר, ואם יש חמץ זה לא יוצא. ועל כן אם יש ספרים מסויימים שיודעים שמשתמשים בהם בקביעות על השולחן בזמן האוכל כגון זמירות וברכונים שיבדוק אותם וטוב למוכרם לגוי, אבל שאר הספרים אין צורך לנערם

בארון הספרים אם יש עמודון שיש לו גב חוששים שמא הילדים זרקו חמץ מאחורי הספרים ואז יש להוציא את הספרים ולבדוק.

צעצועים של ילדים

צעצועים של ילדים שאין בדעתו להשתמש בהם בפסח, יכול לשים אותם כמות שהם בארון, למכור את הארון לגוי ואת החמץ שעל הצעצועים, וזה חמץ של גוי במקום של גוי וכשר לכתחילה. מי שמקפיד ולא רוצה למכור לגוי, מספיק שיסתכל בארגז הצעצועים, אם יש חתיכת חמץ, אך בד"כ אין כזית ומה יש מטונף וכו'.

הצעצועים שרוצים להשתמש בהם בפסח, יש עצה פשוטה, לשים את הצעצועים בציפה של כרית, ומכניסים למכונת כביסה. סיבוב אחד וזה נקי בודאי. בדברים שלא שייך להרטיב, מספיק לבדוק בעין וכמובן לדאוג לא לשים את הצעצועים על השולחן עם מאכלי פסח.

הספה

לפעמים יש חור בספה ואפשר אפילו לראות פירורים אך אי אפשר להגיע אליהם, כמו שאמרנו במקרר מספיק לבטל, ואם חושש ישפוך מעט מים עם סבון וזה נהיה מטונף וזה מספיק.

כמובן מי שיש לו זמן וכוחות מיותרים אשריו. הרא"ש מביא שאסור לצחוק על אלו שמקפידים ומחמירים, אך קודם צריך לדעת מי החיוב ואם ינהג כך אז אחרי שינקה לפסח עוד ישארו כמה שעות לישון.
ארונות בגדים

יש לנו ב"ה הרבה ארונות והרבה בגדים. ברובם לא ממש משתמשים בפסח. מעיקר הדין לא חייבים לבדוק את הארון. אפשר לסגור אותו ולמכור את כל החמץ שבתוכו לגוי, וכן להשכיר את המקום לגוי, ואז קיבלתי חמץ של גוי במקום של גוי. ולמטה צריך לנקות. אולי יש שם חמץ? על צד של אולי ברשות הגוי אין לי חיוב בדיקה.

ארונות בגדים שמשתמשים בהם והם נמצאים בחדר הורים. אם אין ילדים שמסתובבים שם, הרי ארונות אלו הם בחזקת מקום שאין מכניסים בו חמץ. ואם לא נוהגים לאכול בחדר השינה הרי על פי דין אין הארונות חייבים כלל בדיקה. אם יש ילדים בבית, אמנם המ"ב מביא שכאשר יש ילדים צריך לחשוש בכל מקום, בכל זאת תלוי איפה. בארונות למעלה ילדים קטנים לא מגיעים. וכפי שאמרנו מקודם איך לנקות ולבדוק את הבגדים עצמם. אך הארון אח"כ אין חיוב בדיקה בליל י"ד. אין צורך לעשות מהפיכה לרוקן הכל כולל המדפים וכו'

בגדים

בגדים שכן משתמשים בהם, בעיקר כשיש ילדים ויש מצב שיש מאות פריטים של בגדי ילדים כאשר יש להחליף תכופות, על פי דין שכל בגד של ילד שנכנס למכונת הכביסה והכיס היה בחוץ לא צריך בדיקה. כי גם אם היה חמץ בכיס בודאי לא נותר חמץ, וגם אם יש פירור, כפי שאמרנו בודאי הוא מטונף, אם לא שנפסל מאכילת כלב. ואם שום חיוב של בדיקה נוספת. אם הכיסים היו בפנים אז יש חשש שאולי היה בכיס איזה ופלה או משהו דומה בתוך שקית שאז זה גם לא נפסל ויכול להיות כזית חמץ, מספיק להכניס את האצבעות לכיס, ואם לא מרגישים משהו גדול או שקית בכיס אין צורך להפוך את הכיסים ולבדוק בדיקה מדוקדקת. אולי גרעין של שלווה. אם הרגשתי אני מוציא אותו ואם לא הרי זה פחות מכזית ואחרי כביסה זה מטונף בודאי ויצאתי ידי חובה. כך בכמה דקות עוברים על כל הבגדים בארון. בגדים רגילים, חזקה שהמים חדרו דרכם. יכולה להיות בעיה

מפות ומגבות

מפות שולחן, על פי הלכה אין חיוב למפות מיוחדות לפסח, מספיק ניקוי במכונת הכביסה, מה שנשאר נפסל מאכילת כלב, יש כאלה שמקפידים לקנות מפות אחרות לפסח מה טוב, יש כאלה שרק מוסיפים עוד מפת ניילון חד פעמית, מגבות לכלים במטבח, על פי דין הלכה אפשר להשתמש באותן המפות.

קומקום חשמלי

כל כלי שיודע בוודאות שלא השתמשו בו בחמץ כלל אינו צריך הגעלה כלל [כגון כלי המיוחד לבישול ביצים]. וכן קומקום שמחמממים בו מים חמים אין צריך להכשירו. אבל במיחם של שבת שלפעמים מחמממים על זה פיתות או בורקס וודאי שצריך להכשירם מעיקר הדין ולא משום חומרא.