הדמעות

רבי זושא בא פעם אחת בימי נדודיו אל העיר שבה דר אביו של הנער יעקב יצחק. בבית המדרש עמד כדרכו מאחורי התנור להתפלל, כשראשו עטוף כולו בטלית.

פתאום הסב את ראשו והרים את הטלית ולא נסתכל בשום דבר אלא הציץ לתוך עיניו של הנער יעקב יצחק. מיד החזיר את ראשו אל התנור והיה מוסיף ומתפלל.

בכי עצום תקף את הנער ותהום הדמעות בקעה בלבו ובכה שעה שלמה. ואך כשחרב מעיין דמעותיו ניגש אליו רבי זושא ואמר: "נשמתך נתעוררה בקרבך. עכשיו לך אל אחי אלימלך ולמד תורה מפיו, כדי שגם רוחך תקיץ משנתה!"