newbרן ובר מדווש בכרמים. השמיים כחולים אבל לאופניים אין בלמי זעזועים והבורות עמוקים, האבנים גדולות, הפחדים גואים ומי המציא את הספורט הזה של אופני הרים? ואז הופיע רבי נחמן
איך הגעתי לכרמים האלה? הכביש היה כל כך נוח. מאיפה בא הרעיון לרדת לשטח? מרחוק כל הירוק הזה נראה טוב, ניסיתי להצדיק את הצעד הפזיז. ממרחק הכביש הראשי, השבילים נראו הרבה יותר נורמליים, לא ראיתי אף אבן או בור. אבל פה, בגובה אפס, החוקים שונים. כל אבן מורגשת. כל בור – תהום רבה. ככה זה כשרוכבים על אופניים בלי שיכוך מלא: מרגישים כל דבר; ככה זה כשחיים בלי שיכוך מלא – כל דבר מרגישים. גם את הבור וגם את האור.
האמת היא, שכשהחלטתי לקנות סוף סוף אופניים לא הייתה לי התלבטות קשה. ההבדל במחיר בין אופניים "זנב קשיח" לאופני "שיכוך מלא" טובים היה כל כך גדול (השיכוך מלא היו הרבה יותר יקרים), שידעתי שאקנה זנב קשיח. ולמי שלא בקיא ברזי האופניים נסביר ששיכוך מלא זה אופני הרים בעלי בלם זעזועים קדמי ואחורי, מה שמחולל שיכוך זעזועים מלא – גם מקדימה וגם מאחור. לעומתם, יש אופניים בעלי בלם זעזועים קדמי בלבד, והם מכונים "זנב קשיח", כי חלקם האחורי לא זוכה לריכוך שמעניקה פעולת הבלם.
טוב, נחזור לכרמים. השמש קפחה מלמעלה, אבל הייתי מלא שמחה. יש משהו במרחק הזה מהציויליזציה שפותח את הלב. הכול מסביב ירוק ואין פה כלום חוץ ממני, מהאופניים שדוהרים בשבילי הכרמים, מרוח קרירה שמפלסת לה דרכים דרך חולצתי ו… מטרקטור ששועט לעברי וממלא את כל השביל שאני נמצא בו?!
שברתי שמאלה חזק, לתוך רווח שבין שורה אחת לשנייה בכרמים, ומצאתי את עצמי בשביל צדדי. בלי טרקטורים, בלי טובות. זה מה שטוב באופניים. אתה לא חייב לנסוע בשביל הראשי המעובד והמהודק יותר. אתה לא חייב לנסוע בשבילים הרחבים, אתה יכול למצוא לך איזה שביל צדדי בין שני טורי כרמים, וליהנות מהנסיעה. אה, עד שאתה מגלה שהשביל מלא באבנים. ובבורות. ובגזרי עצים. ומהמורות. ואתה מגלה שאתה מלא בפחדים, ובחששות, ובתחושה שאולי אתה לא במקום הנכון, ומי בכלל המציא את הספורט הזה של אופני הרים?
להמשך הכתבה: הבור והאור: מה עושים לך אופניים בלי בלמי זעזועים – חלק 2