לגבי הגברת או החלשת הרצון. זה נושא עמוק בפני עצמו. למעשה – אפשר להגיד שבכל יהודי יש רצון בוער עד אינסוף לטוב המוחלט. רבי נחמן כותב שהלב של היהודי בוער כל כך שצריך לאזן אותו ולמתן את הבעירה. מי בכלל מרגיש ככה היום?

אנחנו בדרך כלל לא מרגישים את הרצון בוער בעוצמה כזאת. אבל אם אנו מקבלים בדעת שככה זה – מה מפריע לנו מלחוות את זה? למה זה לא בא לידי ביטוי? כי יש חסימות וקליפות שחופות על הרצון הזה. זה נשמע מאוד פילוסופי או גבוה אבל זה בעצם מאוד פשוט.

בתור ילדים היו לנו רצונות – ולמדנו שהרצון שלנו הוא לא טוב. על זה התלבש עוד המון במהלך החיים, כמו הפחד מתיסכול כשהרצון לא מגיע לידי ביטוי וכיוב'

עכשיו אנחנו מסתובבים בעולם משותקים רגשית. עם רצון מוגבל ומכווץ – בגלל הפחד. בגלל הפחד מהתסכול והפער בין הרצון הפנימי הבוער לבין המציאות הסובבת אותנו.

אם אדם מסכים לפגוש את הכאב. אם אדם עובד על עצמו ומוכן לפגוש את המקומות המפחידים ולהודות בהם. אז משהו יכול להתחיל לקרות.

אז בעצם לא צריך לחזק את הרצון. רק צריך לפגוש ולהסיר את הקליפות החופות עליו. בעצם יש לנו רצון חזק אבל גם עוד המון רצונות קטנטנים שמנסים להתנגד לאותו הרצון.רוב העבודה שלנו היא להסכים לראות את הדברים שמונעים את הרצון שלנו ולעבוד איתם ועליהם. מודעות למה חוסם את הרצון שלי – זה הצעד הראשון.

יש מושג בפיזיקה שנקרא וקטור של כוחות – זאת אומרת, אם יש לדוגמא חפץ שקשור בכמה חבלים וקבוצה של אנשים מושכים אותו לכיוונים שונים. החפץ יזוז לכיוון שרוב הכוח מושך אליו ושאר הכוחות יתקזזו.

דמיינו מה היה קורה אם כל אותם האנשים היו מושכים את החפץ לאותו הכיוון! לפתע החפץ היה נע במהירות אדירה.

ככה בדיוק אנחנו. יש לנו כוח אדיר בתוכנו – השאלה לאן הוא מתועל ומהם המפריעים לו.