דיני סעודת פורים – מתוך שולחן ערוך, סימן תרצ"ה

סימן תרצה – דיני סעודת פורים:
(א) הגה – מצוה להרבות בסעודת פורים (טור) ; ובסעודה אחת יוצאים (מרדכי ספ"ק). סעודת פורים שעשאה בלילה, לא יצא ידי חובתו: הגה – ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה. (תשובת מהרי"ב):

ביאור פשוט: חשוב וטוב להרבות בסעודת הפורים. בעקרון – מספיק לעשות סעודה אחת בפורים (למרות שאפשר ורצוי לעשות יותר). אם הסעודה שעשית היא בלילה – זה לא מספיק. צריך לעשות גם סעודה אחת לפחות ביום. ומכל מקום, לפי הרמ"א – צריך מלבד הסעודה של היום שהיא העיקרית גם לשמוח ולהרבות קצת בסעודה בלילה.
(ב) חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: הגה – וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואין להתענות בפורים, מלבד תענית חלום, וע"ל סימן תקס"ח וסימן תק"ע). יש שנהגו ללבוש בגדי שבת וי"ט בפורים, וכן נכון (מהרי"ל) ; ונוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה. ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול; ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין: להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת (מנהגים) ; ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית, הרשות בידו (ת"ה). י"א שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל (כל בו). טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר:
ליהודים היתה אורה ושמחה (אסתר ח, טז) ודרשינן: אורה, זו תורה (מהרי"ב). וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים, י"ד וט"ו, (מנהגים) וכן נהגו. ואם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים, (ת"ה סימן ת"י). ועיין בח"מ בדיני נזיקין:

ביאור פשוט: מבואר שאדם צריך לשתות בפורים יותר ממה שהוא רגיל. ישנם פוסקים שמביאים צדדים שונים לעד כמה צריך לשתות, האם צריך להשתכר ממש או להגיע למצב שהוא נרדם. בכל אופן צריך לשתות יותר מהרגיל. יש שאומרים שצריך לשתות דווקא יין ולא שתיה חריפה אחרת.
(ג) אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ; ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, אומר: על הנסים, דבתר תחלת סעודה אזלינן; ויש מי שאומר שאין לאומרו, (ונוהגין כסברא ראשונה):
(ד) חייב לשלוח לחבירו שתי מתנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו כב) שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח; ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו כב) שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח; ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים: ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט ו כב): הגה – ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה (מדברי הרא"ש פ"ק דמגילה) ; ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא. ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש; ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש; אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש:

ביאור פשוט: יש לשלוח לפחות שתי מנות לאיש אחד כדי לצאת ידי חובת משלוח מנות. כמובן שאפשר להרבות בזה וכל המרבה הרי זה משובח.