אנו רגילים להתייחס אל האותיות והמילים בכלל ובפרשיות התורה בפרט עפ"י המשמעות והמסר הנובע מן הסיפור או הפרשנות הכתובה. צורת האותיות הויזואלית או הצליל האקוסטי של האות בד"כ אינו מעניין אותנו כל כך. חכמי הסוד בניסיון שלהם להתחקות אחר שורשם של דברים לעיתים מפרקים את התיבה-מילה לאותיות, ומוצאים באותיות עצמן את הרעיון התמציתי שבא לידי ביטוי אחר כך בסיפור שבפרשה, או במצוות הנמצאות בה.

ננסה להמחיש תהליך זה במאמר הקצר שלפנינו. חז"ל מציינים שהעולם שלנו נברא באות ה, בשונה מן העולם הבא הנברא באות י. נביט לרגע באות ה ונבחין כי יש בה גג ושתי רגליים, הרגל הימנית מחוברת אל הגג והשמאלית מנותקת, אינה מצליחה לגעת בו. הגג של האות מסמל את ה'אור המקיף' דהיינו את פסגת השאיפות שהקב"ה מציב לפנינו. הרגל הימנית מסמלת את ה'אור הפנימי'  דהיינו החבל הצלה שמושיט הבורא אל האנושות או במילים אחרות התהליך והדרך האפשרית לעלות ולחוש את האור הא-לוהי.

מיהי איפה, הרגל הזעירה השמאלית?

הרגל השמאלית מזוהה עימנו יושבי תבל ושוכני ארץ. רגל זו מביטה אל על, אל גג העולם ורואה את אשר נדרש ורצוי ממנה ומאידך אוחזת ומטפסת בסולם המוצב לימינה, היודע לכוון את המצוי, המציאותי והאנושי.

האותיות  ק' ר' ח' הינן שלושה חיקויים גרועים של המודל הפנטסטי היודע לאזן בין הא-להי והאנושי שסורטט לעיל. נשים לב שהאות ק' הינה כקוף בפני אדם, היא לוקחת את רגל השמאל של ה-ה' שבלאו הכי קשה לה משום שהיא 'תלויה באויר' הבחירה החופשית, ומושכת אותה מחוץ לעולם הקדושה, אל השאול, אל הקליפה, "רגליה יורדות מוות". האות ר מביעה אידיאולוגיה המבטלת לחלוטין את המימד הארצי, הוא לא קיים עבורה. אות זו כנראה בעצם מיואשת כמו קודמתה אך במקום לבחור בסיאוב ובטומאה חלילה, העדיפה חיי פרישות והינזרות בהתעלמות מן הפן האנושי העלול לנפילה. בבואנו אל האות השלישית ח, אנו מוצאים פתרון חדש לאותו קונפליט – איך נכלכל את חיינו עם השאיפות הסותרות המקננות בקרבנו, הנשמה הכוספת אל מקור חוצבה והגוף עם נטיותיו הנמשך אל הנמיכות. אם באות ק' המתח הוביל לבריחה אל מחוזות אפלים ובאות ר' התפתחה לה תפיסה מדומיינת הפורשת מן החיים כאילו אין השי"ת חפץ כלל באושר ובטוב האנושי, כעת באות ח' אנו נחשפים להמצאה חדשה אולי הגרועה מכולם. במקום להמשיך לחתור אל האין-סופי, דבר המצריך עבודה ושינוי, נחיל על המצב העכשווי ועל המציאות הנתונה שֵם של שלמות 'ובא לציון גואל'. הציפייה והדריכות מתחלפת בקיבעון ובעיוורון כאילו הגענו אל כבר אל המנוחה והנחלה. הרגל השמאלית נוגעת, מחוברת אל הגג. העולם שלנו כביכול כבר מחובר אל הא-לוהי, איך אומר קרח למשה ? "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם…" אין הדרגה ובעצם אין למה להתקדם. המתבונן בפסוקים ובמדרשים השונים ימצא הדים לכיוונים הללו.

(את הרעיון בכללותו ראיתי לפני מספר שנים בשיחה של הרבי מלובביץ' זצ"ל).

אנו עדים כיום ל'טרנד' רחב מאוד, הרבה אנשים חילונים, מסורתיים ודתיים מתעניינים בקבלה ובמיסטיקה, המיטיבי לכת נכנסים גם לתחום התקשורים למיניהם. אינני מביע כאן דעה אם זה טוב או לא, רק שתי הערות:

א. ודאי שתופעה זו קשורה אל השיבה המחודשת לתורה דווקא מן הפנים והעומק, רק ההזדהות וההפנמה תביא לידי מעשה.

ב. מי מבין הקוראים שקשור אל התנועות הללו, אנא יבחין אם אין הוא נופל בחטא קרח במחלוקת שלו על משה רבינו, באחד משלושת האותיות הנ"ל: ק– תאוות, כסף, כבוד וכו'.      ר– הזיות, דמיונות וניתוק מחיי משפחה למשל. ח– הטעות הקריטית שלצערי ישנה ורווחת, כאילו יתכן עולם רוחני- קבלי- ערטילאי ללא קיום מצוות והשתנות מעשית יישומית. שבת שלום ומבורך.

**

ליצור קשר עם הרב גור אריה: [email protected]

לפרטים לגבי שיעורים וחברותות: חנן  0505800909