ידוע כי שורש המחלוקת בין קורח למשה הוא שקורח לא הסכים להתבטל לצדיק – למשה רבינו ולא הסכים שהתורה עוברת דווקא דרכו. קורח היה אדם גדול אבל, או אולי בגלל זה, לא הסכים להתבטל למי שהשם יתברך בחר להנהיג את עם ישראל. אז ראשית אפשר ללמוד מכאן שלא משנה כמה אתה גדול, לא משנה כמה אתה מרגיש שיש לך קירבת השם – בלי ביטול לצדיק, למעשה לא עשית כלום, אלא אפילו להפך.

אבל עדיין נשאלת השאלה – למה דווקא האדמה נפערה ובלעה את קורח? למה זה דווקא היה העונש שלו? והאם זה בכלל עונש או פשוט חוקיות רוחנית פשוטה?

רמז לתשובה אפשר למצוא בתורה ע' בליקוטי מוהר"ן. שם רבינו הקדוש מביא שצדיק יסוד עולם הוא כפשוטו – הצדיק הוא היסוד של העולם, הקרקע של העולם: " וְהַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת עָפָר הַנַּ"ל כִּי הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו וְיֵשׁ לוֹ כּחַ הַמּוֹשֵׁך". כל הדברים עומדים על הצדיק. מביאים בשם רבי נחמן שהוא יכול לעזור לכל אחד, הוא רק לא יכול לעזור למי שמתנגד אליו במפורש. אפילו אם אתה לא כל כך מחובר אליו – אבל אתה לא מתנגד אליו, הוא יוכל לעזור לך בעזרת השם.

ועוד ממשיך רבינו הקדוש בתורה ע' : ".. כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר." הצדיק משים את עצמו כעפר, משפיל את עצמו עוד יותר כדי לתת מקום לאחר, כדי לשאת על כפותיו את השני. רואים בפרשת קרח שמשה רבינו כששמע את דברי קורח ועדתו נפל על פניו. בחינת ביטול. ונחנו מה. אבל זה לא הספיק לקורח והוא המשיך להתנגד. במצב הזה הצדיק כבר לא יכול לשאת את האדם המתנגד לו. לא משום שהוא שונא אותו חס ושלום אלא משום שיש בחירה חופשית בעולם.

כאשר קורח התנתק ממשה רבינו – נפערה האדמה. פשוט! הצדיק, יסוד עולם, העפר, מה שמחזיק את כל העולם – ברגע שהוא התנתק ממנו, נפערה האדמה משום שלא היה יותר מה שיחזיק את קורח.