לתחילת הכתבה: גורו ללא הפתעות: תחנת רביעית, לוס אנג'לס-חלק 1

ואז פגשתי את דייויד. הוא היה סניאס באמצע שנות החמישים וגר עם חברה שלו באחד האזורים הפחות יוקרתיים של אל איי מהצד השני של השדה תעופה. הוא אמנם היה אמריקאי אבל בתור מחפש רוחני – היה לנו על מה לדבר. סוף סוף מישהו שאפשר לתקשר איתו.
היה לו שם הודי אבל הוא זנח אותו עם השנים. הוא היה מאוד נחמד אבל הרבה פעמים כשבאתי לבקר אצלו הרגשתי את הדלות שהוא חי בה, ואת הצער שיש לו מהמצב בו הוא שרוי. דלות שמקורה בעקירה ושתילה עצמית שנפרסה על שנים רבות של חיפוש. בקיצור – לא היתה לו ממש עבודה קבועה והוא כל פעם התחיל להיות משהו אחר בכל מקום אליו הגיע. העבודות המזדמנות, כאלה שהרבה מטיילים מחפשים – כבר לא כל כך מתאימות ומתחילות להיות קשות מדי כשאתה מגיע לגיל מסויים. אבל הוא היה אופטימי – תמיד יש את דודה ברטה.
דודה ברטה היתה זקנה חיננית ומלאת חיים בת 98 שדייויד תמיד דיבר עליה בחיבה. הוא השתדל לא להגיד את זה באופן מפורש ותמיד איחל לה אריכות ימים אבל מידי פעם רמז שאם.. במידה… חס וחלילה שיקרה לה משהו – בתור יורש יחיד הוא יכול להרוויח סכום יפה. כזה שיאפשר לו להמשיך ואולי לכלכל את עצמו בכבוד לעת זקנה.
הייתי פוגש אותו לפעמים בבודהי טרי או בבית התה ששכן לא רחוק מהמקום. בית התה של ד"ר תה, במרכזו גן בהשראת גני זן. גוש של אבן,ירק ואנרגיות חיוביות באמצע העיר העייפה. מפלט ירוק ועדין בתוך העיר לוס אנג'לס – עיר שלעיתים ניסתה לצבוע עצמה בצבעים נעימים ורכים אך למעשה היתה מקום מנוכר וקשה מאוד. דייויד לא היה מזמין שם תה בדרך כלל, הוא היה רק נהנה מהאוירה. התה פה יקר, אבל האויר חינם, הוא אמר לי וצחקק. "העיקר להיות חופשי" וקרץ.
הסתכלתי עליו מהצד וראיתי שהרבה פעמים מה שעובד טוב ונראה טוב בגיל 25 כבר לא כל כך מתאים בגיל 55. הוא בטח היה בטוח שלחיות את הכאן והעכשיו שלו יביא אותו למה שהוא קיווה וציפה לו. אבל כשזה לא קרה, אכזבה ליוותה אותו. נזכרתי שוב – רק אל תהיה מופתע.
היתה לי מורה כזאת בתיכון. היא היתה המורה שלנו לאנגלית, יפהפיה בלונדינית, עיניים כחולות ועור פנים מקומט יותר מפיל הודי. מסתבר שהיא בילתה את מרבית שנות צעירותה על חוף הים – עובדה שנתנה היטב את אותותיה. זה היה בעידן הטרום בוטוקס/ פלסטיקה וכמה קרמים שהיא ניסתה להפעיל על פניה הקמוטות, לא הועילו.
ושוב זה הדהד בי… תבחר, תהיה נועז בבחירות, תהיה מקורי, אל תכנע למוסכמות, סלול את הדרך שלך אבל.. אל תהיה מופתע. אל תאשים אף אחד. קבל אחריות על הדרך שלך. תכנן את הצעד הבא שלך בביטחה ובחכמה, ודע שכל מה שאתה בוחר – יש לו משמעות.