כותב רבי נתן בליקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ב׳:
״..והנה גאולת מצרים עיקרה ע"י שמחה. כי שמחה הוא עולם החירות כ"ש כי בשמחה תצאו.. ועיקר הגלות ע"י עצבות שהוא גלות השכינה כביכול והגאולה ע"י שמחה..״
השמחה היא היציאה לחרות, בתורה י׳ בליקוטי מוהר״ן תנינא מסביר רבינו הקדוש שאי אפשר בכלל ליישב את דעתך בלי להיות בשמחה. כותב המסילת ישרים ששיעבוד מצרים, תכבד העבודה, הוא על ידי היצר הרע שלא נותן לאדם זמן לעצור ולחשוב. רבינו מוסיף ומבאר שגם אם כבר תנסה לעצור – אם אתה בעצבות לא תוכל לחשוב, לא תוכל להנהיג את המח שלך כרצונך: ״..עַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת..״ (ליקוטי מוהר״ן תנינא. תורה י׳)
ידועים גם הדברים שרבינו כתב ש: ״כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל – כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו…״ (ליקוטי מוהר״ן תנינא, תורה ע״ד) ורבי נתן מפרש שועכשיו הכוונה היא לפורים. זאת אומרת שאם פעם ההתחלות היו מפסח, מהמקום של הדעת, שממשיך לקבלת התורה של שבועות ורק הסוף הוא בפורים – בדלא ידע בסוד השמחה, עכשיו ההתחלה היא דווקא מהשמחה עצמה. המצב הוא כזה שאתה חייב שמחה כדי ליישב את דעתך, השמחה מביאה לחרות והחרות כמובן מצידה מביאה לעוד יותר שמחה.
ממשיך רבי נתן בליקוטי הלכות הלכה ב׳:
״..וזהו מצוות אכילת מצה כי מצה בחי' שמחה (כמובא במאמר בחצוצרות סי' ה') שמצה מרמז על תיקון המוח שצריך לשמור המוח מחמץ שלא יחמיץ את מוחו במחשבות והרהורים וכו' (ע"ש היטב). ועי"ז יוכל שיהיה קולו נעשה רעמים. שעי"ז זוכין לשמחה. (כמבואר שם ע"ש). וזהו בחי' שנקרא המצה לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה היינו בחי' הקולות שצועקין על המצה בסיפור ההגדה. להורות שע"י המצה יכולים לצעוק אל ה' כ"ש ונצעק אל ה' אלקינו. היינו כי ע"י המצה יכולין לצעוק ולהתפלל אל ה'.״
החמץ שבליבנו ובמוחנו הם מחשבות והרהורים שהחמיצו, שתפחו וגדלו. בפסח צריך לברוח מאותן המחשבות ולהשאיר רק מחשבות טהורות וקדושות. דוגמא פשוטה להוריד את זה לתוך חיינו: מישהי תלתה כביסה והשכנה שלה בדיוק תלתה כביסה באותו הזמן מעליה. היא ראתה שאני תולה את הכביסה עכשיו! היא אומרת לעצמה. עכשיו נקודת הבחירה… האם היא תתן למחשבות והרהורים שליליים לתפוח בתוך מוחה, האם היא תסתובב כל היום ותתדלק את המחשבות – השכנה עשתה לי את זה בכוונה, היא רוצה להרע לי, היא מנסה לנקום בי בגלל מה שקרה שבוע שעבר.. או שהיא תבחר לבער את החמץ, לחשוב רק מחשבות טובות וטהורות – לא להתעסק בזה, ללמד זכות (אזמרה..) לראות את הטוב.
כמו כן, כשאדם מחליט לקבל על עצמו קבלות טובות, לשנות את חייו לטובה. זה לא הזמן לחשוב מחשבות שיעכבו אותך! עם ישראל יצא ממצרים בלי לדאוג למה יאכלו ומה יעשו. מה היא האמת? לחפש את האמת וללכת עם האמת שלך. זאת העבודה של יציאת מצרים, היציאה מהשיעבוד של היצר הרע שכל הזמן מנסה להשאיר אותנו מתבוססים בטיט של מצרים.
האם אין שום מקום לחמץ, להרהורים? הרי רוב השנה חמץ מותר! באותם ליקוטי הלכות כותב רבי נתן: ״ גם כתב על פ' ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. שעיקר שלימות השמחה כשמכריחין ותופסין גם היגון ואנחה לתוך השמחה. שגם היגון ואנחה בעצמו יתהפך לשמחה. כי כשאדם שמח אזי היגון ואנחה עומד מן הצד כי בשעת שמחה בוודאי אין לו יגון ואנחה. אבל שלימות השמחה לחטוף דייקא את היגון ואנחה לתוך השמחה שגם היגון ואנחה יהיה שמח להפוך כל היגונות והאנחות לשמחה כדי שיהיה נעשה היגון ואנחה מרכבה לקדושה ע"ש היטב.״
זאת אומרת שבאמת ראשית העבודה היא להתרחק מהחמץ, להתרחק מהיגון והאנחה. להתחזק בשמחה. בליל הסדר זה הזמן לצאת מכל העניינים שלא קשורים – להיות רק בשמחה, למצוא את השמחה בתוך הדברים הקטנים, לא לתת מקום להרהורים ומחשבות. הגעתם לשמחה? אשרייכם, עכשיו הזמן להכיל גם את היגון והאנחה. רבי נחמן לא מתעלם מהמורכבות של החיים. זה דבר מאוד חשוב לזכור, רבינו מכיל את כל הקשת הרחבה של הרגשות.
השאלה היא רק איך לנווט ברגשות ולא לטבוע בהם. ראשית שמחה. אנחנו חיבים להוסיף שמחה בחיים שלנו ואחר כך כמובן שגם הרגשות הקשים – היגון והאנחה, גם להם יש מקום וגם הם צריכים להיות מרכבה אל הקדושה.
תגובות