בסוכה – סיפור על "החוזה" מלובלין

תלמיד אחד של הרבי מלובלין סיפר:

פעם אחת חגגתי את חג הסוכות בלובלין.  קודם אמירת הלל הלך הרבי אל הסוכה לברך על ארבעת המינים, והכל הלכו אחריו. כשעה ראיתי את תנועותיו הגדולות שהן כתנועות הבאות מתוך פחד עצום. כל העם שהסתכלו בזה נדמה היה להם שזהו העיקר, והרגישו בקרבם כאילו השיגו יראה גדולה, והם התנועעו ברתת ובזיע. אבל אני ישבתי על הספסל ולא עשיתי את הטפל עיקר, אלא המתנתי עד שכלו הבהלות והפחדים, ואז עמדתי להסתכל היטב בברכתו של הרבי. עתה ראיתי אותו עומד בלי נוע, מרומם למדרגה העליונה, ואומר את הברכה, והאזנתי לברכה ממרום. כך לא השגיח משה רבנו בקולות ובברקים ובהר העשן, שכל העם סביבו נרעש ונפחד מהם, וניגש אל הערפל, שמתוכו דיבר אליו השם.

רעיונות על הסיפור: יש דברים שנראים על פני השטח, כמו ההתרגשות הרבה של הברכה, אבל יש מים עמוקים שחודרים עמוק יותר – אחרי הברקים והקולות יש קול דממה דקה. גם בעבודת האדם, יש זמנים של התעלות ובהם יש חוויות חזקות – בחינת רצוא, אבל יש גם לדעת איך להכניס את הדברים חזרה לחיים – בחינת שוב.

מה שחשוב הוא לא לחקות את השני וזה אחד מהדברים שהתלמיד של ה"חוזה" מגלה לנו פה. כשאנחנו מסתכלים מבחוץ בשטחיות אנחנו יכולים להגיע למסקנות מסויימות שהן לא באמת עבודת השם של אותו אדם ובטח ובטח לא חייבות להיות עבודת השם שלנו. זה טוב שאדם לומד מאחרים, מתחזק מסיפור או הנהגה אבל צריך תמיד למצוא את הנקודה האישית שלך, הנקודה ששייכת ללבך – בעת הזאת.

זאת אומרת יכול להיות שהנהגה מסויימת יכולה להיות רלוונטית עבורך – אבל האם היא רלוונטית כרגע? חשוב לראות מה מסתתר מאחורי מסך הערפל ולמצוא את הקול הפנימי שלך, במדרגה ובמקום הנוכחי שלך.