אחד ההסברים של רבי נתן על חטא נדב ואביהוא הוא דחיקת השעה. מכיוון שרצו לעשות טוב, רצו להשמיד את כוחות הטומאה לגמרי – הם החליטו, על דעת עצמם, להגביר את אש המשפט. בסך הכל הכוונה היתה טובה אבל מכיוון שלא צוו בכך – זאת היתה דחיקת השעה. רבי נתן מסביר שכל העבירות מגיעות מדחיקת השעה. כל דבר שאתה רוצה לעשות ויודע שהזמן לא בשל עבור זה – אם תחכה מעט, זה יגיע בקדושה.

יש איזה בעירה פנימית שצריך לברר אותה – האם זה בוער לי כי זה הזמן הנכון ואני צריך לפעול או שיש פה כח אחר שדוחק? כל דבר שיכול להגיע בזמנו ובעיתו – יכול גם להיות שננסה לדחוק את זה, לעשות את זה בכח. הנסיון לעשות דברים בכח הוא השורש לבעיה.

נדב ואביהוא היו צדיקים גדולים, קדושי עליון ובמותם אכן נשלמה הקמת המשכן. בקרובי אקדש. אפשר ללמוד לעצמנו – להזהר ולבדוק – האם אני באמת מצווה לעשות מה שאני רוצה לעשות? האם זה קשור אלי, האם זה שייך אלי? אולי צריך להמתין? אולי לא צריך לדחוק? לפעמים יכול להיות אפילו שבנסיון שלי "לקדם את האג'נדה" אני דוחק את רגליו של מישהו אחר – האם זה במקום?

שנזכה ללמוד שאפילו אם הדבר נראה קדוש וטוב אפילו אם אני מרגיש שזה בוער כמו אש בתוכה – יתכן שזאת אש זרה.