1998. רן ובר, יניב ופרם מלינדה מתכנסים במרתף בניין תל אביבי כדי לקבל מטיוהר שם חדש. התאורה: אפלולית. האווירה: מסתורית. האוויר: טחוב ומחניק. עידן הסניאסים – פרק שלישי בסדרה.אחת הבעיות האופייניות לתקופה שבמהלכה החברים שלך מתחילים להסתובב עם שמות סניאסים, היא שאתה מפסיק לקשר בין הודעות טלפוניות לבין אנשים שאתה מכיר. אם, למשל, אתה מוצא בתא הקולי הודעה כזאת: "היי, זאת זושטאפי, שכחתי אצלך את המרק אינסטנט", אתה יכול למצוא את עצמך תוהה מי זאת זושטאפי. אתה מתחיל לעבור בעיני רוחך על אלו מבין מכריך שעדיין לא שינו את השם, ואז עוצר על שם אחד. שרית? טלפון זריז מגלה לך שהיא לא זושטאפי, אבל גם לא שרית. מעכשיו היא פרם מלינדה.
להמשך הכתבה: אני, ג'יוואן טראנה: רחוב צייטלין, תל אביב-חלק 2
פתאום דני הופך ליוקננדה, רונית העורכת-דין נהייתה פראשקטי, אלת האהבה. ויניב. מסכן יניב. ליניב לא היה מזל. וינוד. תארו לכם ערב פסח, כל המשפחה נפגשת. דודה ניצה שלא פגשה את יניב כבר כמעט שנה מחבקת אותו בהתרגשות. יניבי'לה, מה נשמע? הוא זע באי נוחות. "לא יניב" הוא פולט בחשש. "מה זאת אומרת?" היא שואלת בחקרנות. "וינוד", הוא פולט באימה. "אה" היא מסתכלת עליו במבט מעוקם, מחניקה פרץ צחוק ורצה אל המטבח לסדר את הקניידלך.
יש משהו בחיפוש הרוחני שלא מאפשר לנו להישאר במקום שלנו, רוחנית ופיזית. בפשטות של מי שאנחנו. אנחנו כל כך רוצים לפרוץ, כל כך רוצים לצאת מההתניות ומהדפוסים שלנו, שאנחנו עושים דברים מוזרים. מאד מוזרים.
משליכים את הזהות הישנה, המזויפת, ונכנסים לדרך חדשה של אור ואמת. טראנה וחברים צילום פרטי
תגובות