איך ״לשרוד״ את החופש?

איך לשרוד את החופש?

תקופת החופש שהיא מצד אחד תקופה משמחת שבה אפשר סוף סוף לצאת לנופש עם הילדים מביאה בקרבה אתגרים רבים. דווקא הזמן הדחוס הזה שבו כולם מנסים למצוא מה לעשות ואיפה לעשות את זה גורם לקשיים ולחצים. כמו שמישהו פעם אמר – אני צריך חופשה אחרי החופשה… אז מה עושים?

ראשית, צריך להתבונן ולראות מה בעצם מקור הקושי? יש קשיים אובייקטיביים, למשל מקומות דחוסים ולחוצים בכמויות גדולות של אנשים, ילדים בעודף סוכר שמתרוצצים ולעיתים רבים ביניהם אבל חלק גדול מהקושי הוא קושי אובייקטיבי – העובדה שאני מסרב להיות כאן ולעשות מה שנדרש ממני כאן. היום זה עוד יותר קשה בגלל היסחי הדעת, טלפונים ״חכמים״ ועודף מדיה.

להסכים להיות כאן. להסכים לקבל את זה שמה שאני עושה עכשיו הוא מה שאני אמור לעשות. אם אני רוצה כל הזמן להיות במקום אחר ולא מקבל את המציאות הפשוטה שלפני אני אסבול ובדרך כלל גם הסובבים אותי יסבלו…

להסכים להיות כאן זה לא אומר שאני הופך לבובה פאסיבית אבל זה אומר שאני לא מנסה כל הזמן לברוח ממה שקורה כאן אלא מבין שככל שאהיה נוכח ברגע העכשיו אוכל להתחבר לעומק של הדברים ולתת הרבה יותר לסובבים אותי.

הקושי להסכים למה שקורה מביא לנו הרבה מאוד סבל. אז איך ״נשרוד את החופש״? נתחיל בלקבל את מה שמתרחש ולהבין שאנחנו לא סתם כאן וגם מהצד השני לא נכביד עלינו בדברים שאנחנו יודעים שמבחינת הנפש שלנו כמעט לא אפשריים – כמו אותו ג׳ימבורי צעקני שהלכנו אליו פעם וגילינו שהוא בתוך חנייה רועשת של קניון. לא נחזור לשם, בלי נדר 🙂

להיות רגישים לעצמנו, להיות רגישים לסובבים אותנו ולזכור שהעיקר הוא קשר, העיקר להיות ביחד ולתת לשני, לתת לילדים ושוב – לא לברוח ולא להתנתק אלא להיות עם מה שיש. כי זה מה שיש באמת.