מה אנשים מחפשים בגוגל? מה אנשים מחפשים בפייסבוק?

אנשים מחפשים חיות. אנשים מחפשים משהו שייחיה אותם מבפנים. זה לא משנה איפה ולא משנה איך – אנשים רוצים להרגיש חיות, רוצים להרגיש תזוזה, רוצים להרגיש שמשהו קורה.

מה שפעם היו מספקים העיתונים והחדשות – מספקים היום אתרי האינטרנט, בין אם זה אתרי חיפוש כמו גוגל או רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר. אבל בסופו של דבר מה שאנשים מחפשים זה חדשות, זה התחדשות.

איך אפשר להגיע להתחדשות? בעצם הבריאה מתחדשת בכל רגע ורגע. צריך להתחבר לתדר הזה שחושף בפנינו את ההתחדשות האינסופית. אבל הרבה יותר קל לאנשים למצוא התחדשות בחוץ מאשר להתחבר להתחדשות הפנימית.

הנפש שלנו צריכה התחדשות, הנפש שלנו זקוקה להתחדשות – השאלה היא מאיפה אנחנו מספקים לה את ההתחדשות הזאת. הרבה פעמים גם, כמו בג'נק פוד, אם אתה אוכל משהו קליל וזמין, לא יהיה לך תיאבון או רצון למשהו עמוק ומזין. (מעניין שזמין ומזין הם אותן אותיות בהתחלפות הסדר.)

אותו דבר בחדשות והתחדשות – אם אתה מתרגל להתחדשות הקלילה והמהירה, של אתרי החדשות – יכול להיות שלא תהיה לך סבלנות להתחדשות הפנימית שדורשת התבוננות ועבודה פנימית. אבל אם גם כשיוצאים החוצה זוכרים שזאת ממש לא ההזנה האמיתית שלנו – אפשר להפוך את סדר הדברים הפנימיים ולתת תשומת לב ולחפש את התחדשות שמתרחשת בקירבנו.

חיפוש נעים!

למה ספר ויקרא מתחיל עם אלף קטנה? למה במילה ויקרא האלף היא זעירא?

ספר ויקרא מתחיל במילה – ויקרא. אולם המילה לא נכתבת בצורה פשוטה ורגילה. המילה ויקרא נכתבת כשהאלף בסופה היא אלף קטנה, היא נקראית אלף זעירא. מדוע?
מסביר הרא"ש בפירושו על ספר ויקרא:
"ויקרא אל"ף קטנה לפי שהיה מקטין עצמו בכל דכתי' והאיש משה עניו מאד מכל האדם ומפני מה לא אמר ויקרא ה' אל משה לפי דקאי לפסוק דלעיל וכבוד ה' מלא את ועל הדבור הזכיר ה' וידבר ה' אליו:
ויקרא מפני מה האל"ף קטנה. וי"ל מתוך ענותו של משה שהיה מקטין עצמו אמר לפניו רבש"ע מפני מה כתבנו בתחלת לת"כ אמר לו מה אעשה אם אכתוב ויקר אלהים אל משה לשון מגונה הוא שכך כתבתי אל בלעם ויקר אלהים אל בלעם והוא לשון מקרה אמר לפניו בבקשה ממך שתעשה דבר שיכירו וידעו הדורות שקשה עלי הקריאה הזאת א"ל אעשה אל"ף קטנה שהקטנת עצמך:"

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מסכים לכאורה לצמצם את הנוכחות של משה אבל לא מוותר על כך שהקשר עם משה הוא קשר של חיבה וחיבור אמיתי (ויקרא) ולא קשר ארעי ומזדמן כמו הקשר עם נביאי אומות העולם (ויקר). למרות שמשה היה רוצה להקטין ולבטל את ההבדלים לגמרי, במקום שזה יכול לגנות את משה – הקב"ה לא מסכים בשום אופן וה"פשרה" היא – להקטין את האלף כדי להשאיר זכרון לרצונו של משה להקטין את עצמו.

שיעור וידאו – הכנה לחנוכה ופרשת מקץ : לתפור את העולמות.

וידאו – כבוד מלכים וכבוד אלוקים, ישמע בזיונו ידום וישתוק? עבודת חודש אלול

שבועות – החתונה הגדולה חלק ב'

להתחלת הכתבה : שבועות – החתונה הגדולה חלק א'

גם עכשיו אנחנו סופרים. אבל כמה אנחנו משקיעים בביחד הזה? כמה אנחנו באמת מוכנים להיות כאיש אחד יחד? או לחילופין כמה אנחנו מושקעים בכל הפילוגים, בכל החצרות, בכל המחלוקות? כמה אנחנו מושקעים ב"אני צודק" והוא טועה?

אחד מתלמידיו של רבי נחמן אמר פעם שכל אחד מאמין שהוא בונה עולמות וחברו מחריב עולמות. שהוא עושה טוב וחברו מנסה להרוס את כל הטוב שבעולם. כל אחד באמת ובתמים מאמין שהדרך שלו היא לא רק  הדרך הנכונה אלא הדרך היחידה. זה אחד ההסברים ללא נהגו כבוד זה בזה – אני יכול לא להסכים עם הדרך שלך. אני יכול לא לקבל את הדברים – אבל זה לא אומר שאני לא אכבד אותך. אם הדרך שלך מיוסדת בקדושה, אם הדרך שלך היא דרך של רצון להתעלות רוחנית, דרך לעזור לעצמך ולסובבים אותך – למה שלא אכבד אותך? למה שלא אקבל אותך? ואם אפשר – אקבל ממך?

כתוב שכל יהודי יש לו אות בספר התורה. כל יהודי שורש נשמתו מחובר לאחת מהאותיות. 600,000 שורשים המביאים לתורה אחת ומאוחדת. מסבירים בחסידות שאם אתה דוחה יהודי אחר, אתה פוגם באות בספר התורה. וספר תורה שפגומה בו אות אחת – הוא ספר תורה פסול!

אם אתה פוסל יהודי אחד, פסלת את כל הספר.

הבעל שם טוב הקדוש, שבשבועות הקרוב ימלאו בדיוק 250 שנה לפטירתו הביא מושג שנקרא שלוש אהבות לעולם. אהבת התורה, אהבת ה' ואהבת ישראל. הוא הסביר שאלו שלושה שבילים להגיע. והשבילים קשורים ומתחברים. אהבת ה': התעלות דרך התקשרות לבורא העולם. התבודדות, תפילה, רצון לדבקות. אהבת ישראל: לאהוב כל יהודי, בכל צורה ובכל אופן. לאהוב את הנקודה הפנימית שלו, את הנקודה הנשמתית שלו. ואהבת התורה: אהבת החיבור בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא דרך התורה הקדושה.

כל אחד והנקודה שמאירה לו כדי להכנס פנימה. כדי להיות פנימי יותר. יכול להיות שלי מאירה נקודה מסויימת ולך מאירה נקודה אחרת אבל בסופו של דבר נגיע לאותו המקום! הזוהר הקדוש כותב "קודשא בריך הוא, אוריתא וישראל חד הוא" כתוב שם שכביכול הקדוש ברוך הוא, התורה הקדושה ועם ישראל הם אחד. מימדים שונים בהויה.

הלואי שנזכה שוב לעמוד אחד ליד השני. שנזכה להאיר אחד בשני את הנקודה המיוחדת שלנו. שנזכה לקבל אחד מהשני מה שאנחנו צריכים ושלא נשכח – חג שבועות הוא בעצם חג האהבה. חג החיבור. החיבור ביננו לבין עצמנו, החיבור ביננו לבין בורא העולם והחיבור שלנו עם התורה הקדושה. כל אחד ומה שהוא צריך – כמה שהוא צריך ואיך שהוא צריך את זה.

אם נבוא לחתונה הגדולה, לחג השבועות הקרב ובא בתודעה הזאת – בתודעת השלמות, בתודעת האחדות – נוכל בעזרת השם לטעום טעם חדש. טעם של התחדשות. טעם חדש ועם זאת מוכר מאותה האחדות, מאותה אהבה אין סופית שהיינו שרויים בה. אותה אהבה שטיהרה אותנו לגמרי וזיככה אותנו עד שנעשנו כלי לקבלת השכינה.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה (שיר השירים).

שבועות – החתונה הגדולה

היינו ביחד כאחד. כאיש אחד. עמדנו מול ההר הבוער. ובערנו ביחד. בערנו ברצון ובכיסופים לאחדות עם מי שאמר והיה העולם. עמדנו רוטטים וחיכינו. חיכינו כמעט 50 יום. ספרנו כל יום מהרגע שיצאנו ממצרים – מבית העבדים המקולל הזה.

זה היה כל כך טוב כל הביחד הזה. וזה לא היה בטעות. זה היה תנאי מקדים – אם אין אחדות, אין תורה. אם אין חיבור בין כל חלקי העם – לא תקבלו כלום. זאת אומרת, אולי תקבלו פירורים. אבל לא תקבלו את 'הענין המרכזי'.

זה לא שינה מי אתה ומה אתה. אתה פה, עומד לידי ואנחנו שנינו אותו הדבר. מחכים. ממתינים לאור האינסופי שיפלח את ליבנו ויקרע את כל הרקיעים, ואת כל ההסתרות ויגלה שאין. פשוט אין עוד מלבדו. זה היה הדבר הדרמטי ביותר שקרה בעולם שלנו, והיינו בו ביחד – כולם. איש בל יעדר.

אנחנו סופרים את ספירת העומר – 50 יום. ידוע שמתחילת ימי העומר עד ל"ג בעומר מתו 24,000 תלמידי רבי עקיבא כי לא נהגו כבוד זה בזה. זה בדיוק ההיפך מהאחדות, ההיפך מחיבור. לא נהגו כבוד זה בזה – והם היו תלמידי חכמים גדולים, הם היו אנשים אדירים. אבל להיות איש גדול לא מגן כנגד האגו, לא מגן מנפרדות. כתוב: כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו. ככל שאני גדול יותר, כך הסכנה שאני ארגיש שאני "יודע" ואתה קטן ממני.

להמשך הכתבה : שבועות – החתונה הגדולה – חלק ב'

התבודדות? לדבר עם השם? לא רק לדתיים!

[youtube width="640" height="480"]http://www.youtube.com/watch?v=KOR7oZIa6S0[/youtube]