סדנת קופסת הכלים של הנפש, 12 מפגשים במודיעין מתחילים 9/12/13

סדנת קופסת הכלים של הנפש. להרשמה 050-9766811
סדנת קופסת הכלים של הנפש. להרשמה 050-9766811

 

מוזמנים ליצור קשר בטלפון 050-9766811 או ranweber@gmail.com לפרטים ולהרשמה.

סדנת היכרות עם כלים לעבודה פנימית לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב וגדולי החסידות.

בסדנא נלמד על נקודות רוחניות שרבי נחמן לימד ועל יישום שלהן בנפש האדם ובחיי המעשה.

הסדנא פותחת צוהר לדרך חשיבה חדשה על האתגרים שאנו פוגשים בנפשנו ובסובבים אותנו. רבי נחמן סלל דרך להתעוררות והתחזקות שמעצימה את הטוב הגנוז בתוכנו ומאפשרת לכל אחד ואחת להתחבר לאוצרות האינסופיים הגלומים בכל נקודה בבריאה.

מטרת הסדנה היא יישום הכלים באופן מעשי בחיי היומיום על מנת להעשיר ולהעצים את חיינו.

בין הנושאים בסדנא:

ריפוי הנפש – חיבור כל דבר לשורשו. על תורה ותפילה. על נקודה גדולה וקטנה ומבוא כללי לסדנא ולעבודה פנימית. כבוד אלוקים וכבוד מלכים. עיקר התשובה – ישמע בזיונו ידום וישתוק.

רצון – לחיות עם רצון בוער. להמיס את חומות הייאוש וחוסר האונים. מהו הרצון ומהם החסמים כביכול על הרצון. האם אפשר באמת לחסום את הרצון שלנו? גילוי הרצונות הפנימיים שלנו, בירורם ורתימתם לתכלית האמיתית שלנו. מה אני באמת רוצה?

התבודדות – אחד הכלים הפנימיים החזקים והמפורסמים ביותר שרבי נחמן הוריש לנו, נקודת ההתבודדות. מהי ההתבודדות? מה חשיבות ההתבודדות היומית? נפשי יצאה בדברו – להוציא את הרצונות, להתחבר ולהתבודד.

כח המדמה – מציאות וחוויה אישית, בירור כח המדמה. על קליפות, הסתרות ודמיונות – ואיך זה קשור עמוק לנפש שלנו.

תנועה בנפש – רצוא ושוב בנפש האדם, עליות וירידות – לכתחילה או בדיעבד? עד כמה חשוב לדעת איפה אנחנו נמצאים בתוך הנפש. אלסטיות של הנפש וחוסר אלסטיות – הקבעונות.

אמת ואמת לאמיתה – להודות באמת, במקום שבו אני נמצא. מהי אמת לאמיתה? האם האמת שאנחנו מכירים היא האמת לאמיתה?

אמונה – הכל לטובה, האומנם? איך להתחבר לנקודת האמונה וההשתוות, כל מה שעושה השם הוא לטובה. התחברות לדעת העליונה והיישום בתוך חיי המעשה שלנו. או אמונה או עבודות קשות/כח המושך.

אהבה – איך מוצאים אהבה בתוכנו? על אהבות נפולות ועל תיקון האהבה. לאהוב את עצמו עם השם יתברך. אהבה = הבסיס לחיים.

מראים לו התרחקות – זוגיות אמיתית.

חיפוש ומציאת הטוב – תורת "אזמרה", להוסיף מעט טוב ו- תורת "איה", האור האינסופי בתוך החושך המוחלט.

קשר עם הצדיק – למה צריכים קשר עם צדיקים? איך הקשר עם הצדיקים משנה את עבודת השם ואת העבודה הפנימית של האדם? זיכרון. נקודת החבר.

שמחה – שמחה היא רפואת הנפש. שלמות השמחה בפגישה עם הנקודות הקטנות והכאובות. 23 שעות התחזקות בשמחה ושעה של לב נשבר.

להפיץ את האור -חלק 1

לקח לי כמה ימים להתאושש מהטיסה. הטיסה שזרקה אותי לתוך חווית חיבור פנימית כל כך עמוקה והמילים "מקבל על עצמי עול מלכות שמים" מילאו את מחשבותי וליבי כל הזמן. חוץ מהן לא נשאר הרבה. כמה ימים הסתובבתי כמו סהרורי. מבולבל אבל מלא אנרגיה ורצון לעשות טוב בעולם. החוויה היתה מאוד טריה ומאוד חזקה. "עול מלכות שמיים". מה אני הולך לעשות עם המשפט העמוק והמטריד הזה? זה התחבר אצלי להמון תת תובנות כמו למשל שהגוף הוא רק בהשאלה, כמו כלי לנשמה הרוחנית וצריך לשמור עליו בתור שכזה, ודומיהן.

האנרגיה הזו מילאה אותי ולא נתנה לי מנוח. התחלתי לכתוב שירים. אחד החביבים עלי היה "להפיץ את האור", אחר היה "אדון עולם" (המילים לשיר הזה באו אלי אם כי לא היה לי מושג על מה מדובר). הרגיש לי טוב להוציא את הטוב הזה מעצמי ולשתף אותו.

יום אחד קיבלתי טלפון מחבר ותיק. יואב. היינו ביחד בצבא וגם עבדנו אחרי זה באותה החברה ואז ניתקנו קשר. יואב התימני נהיה חסיד ברסלב ורוצה שאבוא לבקר אותו. יואב, מהמסיבות בדרום אפריקה. עם החברה מסרביה. מה קורה בעולם? הוא אמר שגם אורי יהיה אצלו. הוא גם היה איתנו בצבא. אורי הג'ינג'י? הפריק המוזיקאי הזה? כן – הוא גם חסיד ברסלב אבל הוא גר בצפת. הרדקור. כן. אז אתה בא? חייכתי לעצמי. בעצם למה לא? ארזתי את הגיטרה והמחברת שירים – אחרי הכל הם ברסלבים, אם הם ישגעו אותי יותר מדי, נשיר כמה שירים. נעביר אותה. יהיה בסדר. בעזרת השם?

הגעתי לבית של יואב.

קומה רביעית בבית דירות מתפרק בראש העין. מסתבר שהוא חזר לשורשים התימניים שלו. לא ידעתי שהם בונים פה לכזה גובה. מה הוא עושה במקום כזה? יואב פתח את הדלת, פיאות פרועות, כיפה לבנה וחיוך רחב על השפתיים. חיוך של – ראיתי את האור אחי. וואי וואי. לאן הכנסתי את עצמי. נכנסתי לכוננות ספיגה אבל חייכתי חזרה באוטומטיות. פאבלוב צדק.

התיישבנו באחד החדרים הקטנים של הדירה, רוצה לשתות משהו? לא תודה. הם בטח ירצו שאברך על זה. לא התאים לי להכנס לויכוחים בשלב כל כך מוקדם של הפגישה. הנחתי את הגיטרה בצד והתיישבתי על כורסא שראתה ימים טובים מאלה. אורי התיישב מולי ויואב התיישב על הכורסא לידי. אשתו הכניסה מגש קטן עם כמה וופלים ומיץ מוגז בצבע זרחני. זכר למסיבות הטראנס הפסיכודליות או קומבינה חרדית? תמהתי ביני לבין עצמי, בכל אופן – היא מיד יצאה והשאירה אותנו לבד.
יואב עצם את העיניים והתחיל לדבר.

להמשך המאמר: להפיץ את האור- חלק 2

מתנת יום הולדת – חלק 1

היום דווקא התחיל טוב. חשבתי להודיע לכמה חברים שיש לי יומולדת ולעשות משהו רגוע ולא גדול מדי. לא בא לי מסיבה גדולה עם הרבה בלגאן. אין לי כח לארגן המון אנשים. החלטתי לצמצם ולעשות משהו קטן ומתוק. עכשיו רק הייתי צריך לבחור כמה חברים בין כולם ולנסות להודיע את זה בדיסקרטיות שאף אחד לא יפגע שלא הוזמן.

ביתי בפאצ'ה מאמה היה בית עץ נטוע באמצע יער ירוק ופראי. הטיפוסים בפאצ'ה מאמה נחלקו לאלה שהלכו על נוף הים מהמרפסת או מהחלון ואלה שרצו את היער. בשבילי זה היה ברור שזה הולך להיות היער. הבית היה עשוי דק של חמישים מטר מוקף בשלושה קירות. הקיר הרביעי היה פתוח לגמרי אל היער – אף פעם לא קר שם וגם כשירד גשם – איכשהו זה הסתדר. הבית היה בנוי על שיפוע של גבעה, הוא נשק לאדמה בצד אחד והיה מורם על כלונסאות בצד שפנה אל היער. ככה כשהייתי מתעורר בבוקר הייתי ממש בתוך היער, הרבה פעמים קמתי וראיתי קופים מסתכלים עלי או ציפורים גדולות וצבעוניות  ממולי. 

יצאתי מהבית וירדתי בשביל לכיוון המטבח המשותף. בדרך זיהיתי את חברי ויפאל. הודעתי לו בשמחה שיש לי יום הולדת היום ואני מזמין כמה חברים אלי… אם הוא יכול… ויפאל הסיט את מבטו ומלמל משהו על התחייבויות קודמות ונעלם במורד השביל.

בחדר האוכל הפתוח אספתי כמה ירקות בצלחת למגש פלסטיק דהוי ומזגתי לעצמי כוס תה צמחים. התיישבתי ליד אמארה וניספאר וסיפרתי להם בשמחה שהיום לפני 28 שנים באתי לעולם וחשבתי שנשב קצת בבית שלי בערב וננגן יחד או משהו. הם הסתכלו זה על זה במבט שהיה נראה לי מוזר והתחילו לגמגם משהו על ישיבה של צוות השיפוץ של המקלחות ושהם ממש מצטערים  וכל זה.

כך במשך כל היום, כל חבר שהזמנתי חייך בהתנצלות וסיפר משהו על פגישה, ישיבה או סתם עייפות מצטברת שאינה מאפשרת לו להגיע.

ככל שהתקרב הערב הרגשתי את הלחץ מטפס בחזי.  הנה פגשתי עוד חבר – הוא בטוח ירצה לבוא. אתה יודע, יש לי יומולדת אמרתי בהיסוס. יופי, מזל טוב! הוא ענה באדישות ופנה לדרכו. זה לא שאני מצפה לאיזה מתנה מפוארת. זה ממש לא הקטע. סתם – פגישת חברים. להרגיש שלמישהו אכפת. זה מוגזם לבקש?

הרגשתי את העלבון והכאב חודרים לתוך ליבי. פשוט לאף אחד לא אכפת. כולם כאן משחקים אותה קומונה. כולם משחקים אותה רגישים ואכפתיים אבל מתחת למעטה המזוייף הזה, לאף אחד לא אכפת ממך. כולם מנצלים אותך למה שהם צריכים וזורקים אותך כשלא מתאים להם. עדיף לא לצפות כלום מאף אחד.

אה. הנה טיוהר, צועד במורד השביל מהבית שלו. הוא בטח יהיה אחרת מכולם. הוא בטח יבין אותי.
מצד שני…יום הולדת זה קטע של האגו הנפרד, לא? לאחד אין יומולדת. אולי עדיף שאני לא אדבר איתו על זה. טוב מאוחר מידי – הוא כבר ניגש אלי וחיבק אותי. מזל טוב. תודה, חייכתי. תגיד – בא לך לבוא בערב, אולי נעשה מוזיקה או משהו? שאלתי. הוא לבש מבט רציני והביט הצידה. יש לי סטסנג. מצטער אחי, אני ממש לא יכול. רציתי להציע שאולי אחרי הסטסנג.. אבל היה נראה שאין עם מי לדבר. גם הוא. על הפנים.

הלכתי לי אבל וחפוי ראש ברחבי הקומונה. בהתחלה חשבתי שזה קטע שלי, אולי משהו שאני סוחב איתי מהילדות. איזו תחושת דחייה שלאו דווקא קשורה למי שעומד מולי. אבל לא. הפעם צדקתי. כל חבר שפגשתי. כל אדם שהאמנתי שהוא חבר שלי פשוט מוכיח לי את האמת המרה – לאף אחד לא אכפת ממני. לא רואים אותי ממטר.

להמשך הכתבה: מתנת יום הולדת -חלק 2

בירור הרצון העצמי

כמה פעמים אדם פועל בגלל הרצון שלו – וכמה פעמים בגלל רצונות אחרים? כמה דברים אנחנו עושים רק כדי לרצות את האחר – וכמה דברים אנחנו עושים באמת כי אנחנו רוצים לעשות את זה?

יקפוץ מישהו ויגיד – רגע אחד. אתה לא יכול לעשות כל הזמן רק מה שאתה רוצה, צריך להתחשב באחרים. יש מציאות מסביבך. זה לא דמיונות, זה אנשים ומה שאתה עושה יכול להפריע להם או לצער אותם או לאכזב אותם. אתה לא יכול לעשות רק מה שאתה רוצה!

נכון. הוא צודק – אבל המצב הוא הפוך בדרך כלל! המצב הוא שהרצון העצמי שלנו כל כך לא מבורר, כל כך נסתר וקבור תחת תילי תילים של אשפה רגשית ונפשית שאנחנו בכלל לא מכירים אותו. כבר שכחנו לגמרי מה רצינו מלכתחילה! אנחנו כל כך פועלים לפי הרצון של האחר שאנחנו אפילו לא שמים לב שזה כבר בכלל לא הרצון שלנו. בכלל לא מה שמשמח אותנו או טוב לנו.

זאת אומרת שקודם כל צריך לעורר את הרצון, אחר כך לברר אותו ואז לראות איך הוא מתאים ומסתדר עם הסביבה. אבל אם אין לך רצון בוער וברור – איך תתחיל כבר להתפשר עם ה"מציאות"? זה לא התפשרות וקבלת היחסיות או הגבולות של הקרקע אלא זה ויתור מלכתחילה בלי לבדוק אפילו מה אתה באמת רוצה והאם ישנם באמת מחסומים – ואולי אתה מדמיין את המחסומים?

עוד על רצונות בפרשת לך לך – לך על האמת שלך!

האם אפשר לחזק את הרצון? האם מידת הרצון שלי זה דבר קבוע או משתנה?

לגבי הגברת או החלשת הרצון. זה נושא עמוק בפני עצמו. למעשה – אפשר להגיד שבכל יהודי יש רצון בוער עד אינסוף לטוב המוחלט. רבי נחמן כותב שהלב של היהודי בוער כל כך שצריך לאזן אותו ולמתן את הבעירה. מי בכלל מרגיש ככה היום?

אנחנו בדרך כלל לא מרגישים את הרצון בוער בעוצמה כזאת. אבל אם אנו מקבלים בדעת שככה זה – מה מפריע לנו מלחוות את זה? למה זה לא בא לידי ביטוי? כי יש חסימות וקליפות שחופות על הרצון הזה. זה נשמע מאוד פילוסופי או גבוה אבל זה בעצם מאוד פשוט.

בתור ילדים היו לנו רצונות – ולמדנו שהרצון שלנו הוא לא טוב. על זה התלבש עוד המון במהלך החיים, כמו הפחד מתיסכול כשהרצון לא מגיע לידי ביטוי וכיוב'

עכשיו אנחנו מסתובבים בעולם משותקים רגשית. עם רצון מוגבל ומכווץ – בגלל הפחד. בגלל הפחד מהתסכול והפער בין הרצון הפנימי הבוער לבין המציאות הסובבת אותנו.

אם אדם מסכים לפגוש את הכאב. אם אדם עובד על עצמו ומוכן לפגוש את המקומות המפחידים ולהודות בהם. אז משהו יכול להתחיל לקרות.

אז בעצם לא צריך לחזק את הרצון. רק צריך לפגוש ולהסיר את הקליפות החופות עליו. בעצם יש לנו רצון חזק אבל גם עוד המון רצונות קטנטנים שמנסים להתנגד לאותו הרצון.רוב העבודה שלנו היא להסכים לראות את הדברים שמונעים את הרצון שלנו ולעבוד איתם ועליהם. מודעות למה חוסם את הרצון שלי – זה הצעד הראשון.

יש מושג בפיזיקה שנקרא וקטור של כוחות – זאת אומרת, אם יש לדוגמא חפץ שקשור בכמה חבלים וקבוצה של אנשים מושכים אותו לכיוונים שונים. החפץ יזוז לכיוון שרוב הכוח מושך אליו ושאר הכוחות יתקזזו.

דמיינו מה היה קורה אם כל אותם האנשים היו מושכים את החפץ לאותו הכיוון! לפתע החפץ היה נע במהירות אדירה.

ככה בדיוק אנחנו. יש לנו כוח אדיר בתוכנו – השאלה לאן הוא מתועל ומהם המפריעים לו.

5 טיפים להתחיל את השנה בטוב

ביקשו טיפים להתחיל את השנה בטוב…

טיפ 1: לזכור שהשם הוא המלך. יש מי שאחראי לכל מה שקורה. וגם אם זה נראה לנו חס ושלום אקראי או לא מכוון – הכל מדוייק ומכוון. הוא לא רק שולט על הכל אלא הוא גם מאוד מאוד אוהב אותך. כן. אז מה שקורה פה הוא לא רק בשליטה אלא הוא בהשגחה פרטית ואישית כדי להביא אותך לתיקון המוחלט. טוב לא?

טיפ 2: יש רק את היום. רבי נחמן מסביר שאחד הדברים שיכולים ממש לשבור בנאדם זה שהוא מסתכל על כמות הדברים שהוא חושב שהוא צריך לעשות ולא יודע מאיפה להתחיל. איך אני אצא מזה? אותו אדם חושב. אולי כבר עדיף לא לעשות כלום.. רבי נחמן אומר – תזכור שיש לך רק את העבודה של היום להיום. ואז תוכל לעשות אותה.

טיפ 3: לא להתקע בעלייה ולא ליפול בירידה. רבי נחמן אומר שאתה צריך לדעת איפה אתה ממוקם בעבודה שלך. אתה בעלייה? אתה מרגיש בשמיים? מרגיש שאתה צדיק? אז תדע לך שעוד לא התחלת… לא כדי לבאס אותך אלא כדי לעזור לך להתאפס ולהמשיך לעבוד. אתה מרגיש גמור? מרגיש אפס? מרגיש שלא התחלת? אה.. אז תדע לך שהשם פה איתך והוא מעולם לא עזב ומעולם לא יעזוב אותך.

טיפ 4: אזמרה – למצוא את הטוב. חפש ומצא. אם תחפש אז ודאי תמצא עוד מעט טוב בך ועוד מעט טוב בחברך – ואפילו ברשע גמור תוכל למצוא עוד מעט טוב. ואם תמצא עוד מעט טוב תשפר את העולם שלך ואת כל העולם כולו. וגם אם בנקודה הטובה שמצאת אתה רואה שלא הכל טוב – אפילו אם רק מעט שבמעט שבה טוב, תמשיך. תמשיך לחפש את הטוב בתוך זה. אתה תצליח – אל תדאג!

טיפ 5: חבר טוב לעבודת השם. תמצא לך חבר, תמצאי חברה – חבר לעבודת השם. מישהו לחלוק איתו או איתה מה עובר עלי, על העליות ועל הנפילות. מישהו שיכול לחזק אותי אבל יכול גם לדייק אותי. מישהו שבאמת אכפת לו ממני ורוצה את טובתי.

וידאו סוד אלול – בקי ברצון ובקי בהמתנה

** בתחילת השיעור (בערך שתי דקות ראשונות) יש רעשי רקע בהקלטה. איתכם הסליחה!!!

לרצות ולהרפות – סוד התשובה? איך אפשר לרצון ולהרפות בו-זמנית? האם רצון חזק חייב להיות מלווה בכוחנות?

רבי נחמן מגלה לנו את סוד כוונת חודש אלול בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן. תורה עמוקה מיני ים ככל תורותיו ובה גם דברים מאוד מעשיים – ככל תורתיו..

אחד הדברים הבסיסיים בתורתו של רבי נחמן הוא הרצון. הכל הולך אחרי הרצון – צריך להתחזק ברצון וכיוב' אולם דבר נוסף, שנראה אולי בתחילה מנוגד לו הוא – ההרפייה מהנסיון להשיג את מה שאני רוצה דווקא עכשיו. במקום אחד הוא אומר לאט לאט באוקראינית ובכלל הוא מדבר על כך שאדם לא ידחוק את השעה. לא יתפלל תפילתו קבע, זאת אומרת לא ינסה להכריח את הקדוש ברוך הוא לעשות את רצונו.

רבי נחמן מדבר על רצון בלי כוחנות. זה דבר שאנחנו לא כל כך רגילים בו. מה שאנחנו בדרך כלל רגילים אליו זה או רצון עם כוחנות או חוסר רצון, רפיסה חסרת אונים מול המציאות הקופחת על פנינו. אנחנו לא רגילים לשילוב הזה – תרצה ותהיה רפוי, תהיה פתוח. תרצה ואל תהיה מקובע.

איך זה עובד? איך אפשר להתחזק ברצון אבל להיות רפוי? התשובה היא שאדם צריך להבין שמצד אחד – הכל הולך אחרי הרצון והרצון שלו הוא דבר מאוד מאוד חשוב. ומהצד השני הוא צריך להבין שאי אפשר לבוא עם רצון כוחני אלא צריך לקבל את מה שקורה באופן חיצוני. זאת אומרת – להתחזק באופן פנימי ברצון, להתחזק בתפילות על זה, לקחת את זה להתבודדויות, להסכים לחוות את הרגשות הקשים שיכולים לצוף כשאני מסכים לרצות משהו גם אם אני לא מקבל אותו באותו הרגע – כאב, תסכול, פחד וחבריהם.

אז זהו אחד הסודות הפנימיים – מבחינת פנימיות התורה זהו המבנה של הספירה הנקראת כתר. יש לה שני חלקים – חלק חיצוני, רצון וחלק פנימי – המתנה. הכתר הוא גם המקור לרצון הבוער וגם להמתנה.

אם נשכיל ונלמד להכיל את ההפכים, להכיל את המתח הריגשי/נפשי כשהרצון שלנו לא מתממש באותו הרגע ממש – נזכה לתשובה אמיתית. רבי נתן אומר שכל העבירות יסודן בדחיקת השעה. האדם לא מוכן לחכות. לא מוכן להמתין. מנסה לקחת בכח את מה שהוא חושב שהוא צריך עכשיו.

תמשיך לרצות. לא רק תמשיך – אלא תחזק את הרצון שלך אבל גם תמתין. תן לדברים להבשיל בקצב שלהם – ואז תקטוף את הפירות המתוקים…

סיפורים על התחלות חדשות. מה מיוחד בכל הסיפורים על התחלות חדשות? מה המסר העיקרי מסיפורים של התחלות חדשות?

סיפורים של התחלות חדשות תמיד מרגשים ומסקרנים. אלו סיפורים של אומץ, של ניצחון הרוח האנושית על הייאוש, הדיכאון והרדידות. אלו הם סיפורים של השתנות, של תעוזה – של אי קפיאה במקום.

הסיפורים בדרך כלל מתחילים באדם שהיה תקוע במקום מסויים ולא היה נראה שימשיך משם לשום מקום מעניין או עמוק יותר. בהמשך הסיפור מתגלה רצון – רצון עמוק של האדם לשינוי, משהו חסר לו בחיים.

ואז יש את התפנית. בתפנית האדם מתחיל להתחבר לאותו הרצון ומוציא אותו לפועל. זה יכול להיות עבודה חדשה שהוא מתחיל, מקום חדש שאליו הוא עובר או פעמים רבות שינויים פנימיים. התחלות חדשות הן לאו דווקא התחלות חיצוניות. לא תמיד מדובר על התחלות חדשות דרמטיות – יכול להיות אדם שההתחלה החדשה שלו היא באותו המקום שהוא נמצא!

עצם זה שהאדם מתחיל מחדש ולא נכנע לייאוש – זאת בחינה של התחלה חדשה עבור אותו האדם.

עוד על – התחלות חדשות…

העמדת פנים? מה הבעיה עם זה? מה הבעיה עם העמדת פנים? למה לא כדאי להעמיד פנים בטווח הארוך?

חלק גדול מהחיים נחווה מאחורי מסכות. זה נוח. זה לא מאיים. זה מאפשר לא להכנס לקונפליקטים מיותרים. זה מאפשר לשמור על איזור נוחות. איזור שבו לא פוגשים את הכאב הפנימי. אבל יש לזה מחיר גדול מאוד.

המחיר הוא האמת שלך. כשאדם כל היום חי בהעמדת פנים, כשאדם חי כל הזמן בריצוי חברתי הוא משלם באמת שלו. ולא רק באמת שלו – אלא גם בשקט הנפשי. כשאדם צריך כל היום להעמיד פנים, למעשה הוא משקיע המון אנרגיה רגשית ונפשית. השקעת האנרגיה הזאת גורמת למתח פנימי.

אפילו השם "העמדת פנים" יכול לרמוז על זה. אדם צריך "להעמיד" זאת אומרת להשקיע מאמץ את "הפנים". זה אולי יכול להזכיר מישהו שמנסה להקים שלט גדול, או תפאורה של בית – הוא צריך להעמיד אותם במקומם, שזה לוקח הרבה מאוד אנרגיה ומאמץ אבל אם הם לא מקובעים במקומם – הוא צריך גם ל"החזיק פנים"! (keep face באנגלית)

זאת אומרת שזה לא רק מאמץ חד פעמי וזהו. זאת עבודת חיים והאדם משתעבד לעבודה הזאת. האדם נהיה משועבד להעמדת הפנים.

מה עושים? כמו כל דבר, הצעד הראשון הוא מודעות. להתחיל לראות כמה פעמים ביום אני מעמיד פנים? כמה פעמים אני מחליק את הדברים ולא אומר את האמת שלי? האם זה מגיע באמת מזה שאני לא רוצה לפגוע בשני או שאני מפחד להכנס לקונפליקט? מה המחיר שאני משלם בהעמדת הפנים שלי?

הפתרון הראשוני הוא לא ללכת אוטומטית לצד השני ו"לזרוק את האמת" בפנים של האדם השני. הפתרון הראשוני הוא פשוט לתת מודעות במקום. להתחיל לשים לב מתי אני אמיתי ומתי אני מעמיד פנים ולראות איך מרגיש הלב שלי. האם אני שלם עם זה? אם לא – האם אני מרגיש שאני משקיע בזה אנרגיה מיותרת?

גם אם אני מגלה שאני מעמיד פנים הרבה במשך היום – לא להבהל! לקבל את עצמי זה המפתח הבסיסי לכל דבר. להביא לכך מודעות, לנשום לתוך זה, לקבל את זה שכך "תוכנתתי" מילדות. ולהחליט… להחליט מה אני באמת רוצה.

בהצלחה לכולם!!

חודש אלול – מה זה תשובה? למה למעט בכבוד עצמי? למה אני בכלל עושה את כל מה שאני עושה?

דפי הכנה לשיעור לחודש אלול – לשיעור וידאו לחצו כאן: שיעור חודש אלול – וכשאני לעצמי מה אני? (השיעור כמובן לא מדוייק לפי הדפים, זה רק מסגרת כללית)

מה זה תשובה בעצם? תשובה זה לחזור למקום המקורי, למקום העמוק. תשובה זה לעשות סדר. סדר פנימי וחיצוני. מה קורה איתי? מה סדר העדיפויות שלי? תשובה זה גם להתחיל מחדש – לשכוח את כל חשבונות העבר. להתחיל מאפס – אבל להתחיל. להתחיל לא כשאני סוחב על הגב את כל טעויות העבר, אלא להתנער מהכל, ולעמוד מחדש ולהתחיל ברעננות, בשמחה.

כותב רבי נחמן בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן שצריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד אלוקים. האדם צריך להקטין את הנקודה האישית שלו יחסית לנקודה הרחבה, האינסופית של השם יתברך. זה לא אומר שהוא מפסיק לעשות – אבל הוא עושה מה שהוא יכול להגדיל את שם השם בעולם. כל הגדולה שלו – זה הביטול שלו. זה סוד המיעוט. הפוך מקיטרוג הלבנה.

ראש חודש – זמן ההתחדשות. הלבנה מתחילה להתמלא. במה אני אתמלא החודש? בעצמי או בנוכחות הקדושה, השם יתברך בחיי?

מביאים בשם הרב חיים שמולביץ' ז"ל שכשהלבנה באה לקב"ה ואמרה – אין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד הוא אמר – שני מלכים? מלכים? אתם משרתים! איך את מעיזה לקרוא לעצמך מלך? וזאת הסיבה למיעוט שלה. היא חגרה מגבולה, מהנקודה שלה.

אדם יכול להגדיל את כבוד עצמו – ואז יכול אפילו להיות לו כבוד מלכים. או שהוא יכול להקטין את כבודו האישי ולהגדיל את כבוד השם בעולם – ואז יש לו כבוד אלוקים.

כתוב בפרקי אבות: אם אין אני לי מי לי? ואם אני לעצמי – מה אני?

אז מבחינת עבודת הנפש –  קודם כל אני צריך שיהיה לי קיום, אני צריך לתת את החום והאהבה לעצמי. אני צריך לקבל את עצמי אם אני רוצה שמישהו יקבל ויאהב אותי. אני לא צריך לחכות לקבל מבחוץ אלא להעמיק פנימה ולמצוא שם.

אבל אחר כך – אחרי שאני מתחבר לעצמי, אחרי שאני מחובר לקיום שלי, לרצון שלי – עבור מה אני עושה את הכל? עבור עצמי? כי אם אני לעצמי – אז מה אני? איזה מן בנאדם אני אם כל מה שאכפת לו זה *רק* הצרכים של עצמו? כמובן שהאני עוסק בצרכים של עצמו אבל האם זה כל העניין או שהעניין הוא להיות לא רק לעצמי אלא לאחרים?

יש סיפור של רבי ישראל מסלנט שהוא הגיע למלון וראה חבר שיוצא ממנו ושאל אותו – אתה גר פה? כן. איך זה יכול להיות? אני משרת, ענה החבר.

כשאני משרת של השם יתברך, אני יכול לגדול. אני יכול לעשות דברים גדולים בעולם – אבל אני צריך לזכור, מה אני עושה פה. את מי אני משרת, עבור מה נתנו לי את הכלים האלה את הכשרונות שלי את היכולות שלי.

יש מהלך בפנימיות שאומר שאנחנו מתחילים מלקבל רק עבור עצמנו והתפקיד שלנו בעולם הוא להפוך את הרצון לקבל בשביל לקבל לרצון לקבל בשביל לתת. כי בכל אופן אנחנו צריכים לקבל – את כל האור שלנו אנחנו מקבלים מהבורא יתברך, אבל השאלה אם אנחנו רוצים לקבל רק כדי שאנחנו נהנה מזה או שאנחנו רוצים לקבל כדי לתת לאחרים – כדי להעביר את האור הזה הלאה.

כתוב בספרים הקדושים, שהכתר – הספירה העליונה ביותר נקראת גם אי"ן ואילו המלכות – הספירה האחרונה, המשולה לשכינה הקדושה, ללבנה, לכנסת ישראל מכונה אנ"י. בשניהם אותן אותיות, ההבדל הוא חילוף הסדר וגם פעם אחת הנון היא פשוטה ופעם אחת היא כפופה. הנון הפשוטה מעבירה את השפע לעולם, כל העיניין שלה הוא לתת ואילו הנון הכפופה מקבלת לעצמה.

אפשר להסביר אולי את המילה "אנן" בארמית. אנן זה אנחנו. כשאני מעביר את המיקוד מאני לאנן אני מוסיף נון פשוטה. אני אומנם מקבל אבל אני מקבל על מנת להעביר הלאה. אז אני מבין שכל העניין בעולם זה לא רק המסע הפרטי שלי – אלא המסע שלנו ביחד.

כתוב שכשאדם מתפלל הוא צריך לכוון על גלות השכינה, על הצער של השכינה, לבקש על השכינה הקדושה וכל המבקש על חברו נענה תחילה.

אם אני מזכך את עצמי – יותר אור יכול לעבור דרכי. השם משמואל מסביר שהיום הלבנה מאירה רק בחלקה , החלק שפונה אל השם כי היא מאירה רק בחלק החיצוני שלה. הפנים שלה הוא עכור ולכן לא עובר דרכו אור – אבל כשהיא תהיה זכה לעתיד לבוא, וכל הפנים שלה יהיה מזוכך ולא עכור – יוכל לעבור כל אור השמש דרכה ולהאיר דרכה.

אבל מה לעשות? אני לא שם. אני לא מזוכך, אני לא יכול לעשות רק לשם שמיים. אני לא יכול לצפות מעצמי לקבל אך ורק כדי לתת – אז מה אני עושה? כתוב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שהוא עוסק בתורה שלא לשמה הוא יגיע לשמה. אני צריך לעבוד מהנקודה שאני נמצא בה – ולרצות להזדכך ולעבוד מנקודות עמוקות יותר.

מיעוט הלבנה הוא הזכרון – אני משרת פה. יש בוס בעולם. צריך לברר מה הוא רוצה ממני. אומנם אני צריך להבין את המקום שלי אבל אני צריך להתחבר לטוב שלי. גם למעט טוב כדי שאוכל לפעול טוב בעולם.

קידוש החודש זה גם למצוא טוב, למצוא מעט טוב – הלבנה כמעט חסרה לגמרי, יש רק זיק קטן. ואת זה מקדשים – את זה מהללים. כמו שהרב גודלבסקי אומר – מזה עושים עסק גדול! הלבנה מתחדשת, המציאות מתחדשת. לא משנה כמה היה שחור – ובתחילת החודש היה שחור לגמרי, עכשיו מתחיל האור לבקוע. תתחיל מחדש, אל תתייאש!

מגיע חודש אלול – אני לדודי ודודי לי. קודם כל אני לדודי – קודם כל אני צריך לזכור מה סדר העניינים פה, מה סדר הדברים, מהי הקדימות – לשם מה הכל קורה פה? אם אני זוכר את זה וכשאני זוכר את זה – אז כמובן שבו בזמן יש דודי לי. הקדוש ברוך הוא רוצה לתת לי רק טוב נצחי. רק להגיע לעומק הכי גדול שלי.

השיבנו אלייך ונשובה חדש ימינו כקדם. כך אנחנו אומרים לקב"ה ואילו הוא אומר "שובו אלי ואשובה אליכם". איך זה מסתדר? מי צריך להתחיל? אחד ההסברים המפורסמים הוא שהקב"ה אומר שובו אלי – איך מתבצע השובו אלי? פשוט תגידו לי – השיבנו אלייך. אנחנו מבקשים שתעזור לנו – לשוב אלייך.

חודש אלול נקרא חודש הרחמים והסליחות. עם ישראל עושה את ההשתדלות שלו להתקרב לקדוש ברוך הוא, והוא מצידו כביכול נמצא פה איתנו – המלך בשדה אומרים בחסידות.