רן ובר – מהפכת הטוב | לזכור את הטוב – ריקוד האמודאים


Kosher Videos : video.yehudim.net

מנורת החסרונות – סיפור של רבי נחמן

מעשה באדם אחד שעזב את בית אביו ואת ארץ מולדתו ויצא למדינות רחוקות ללמוד שם
חכמות ומלאכות. לאחר שנים חזר לארצו ולבית אביו.
שאלו אביו:
– מה אומנות למדת בני, בארצות הרחוקות?
אמר לו הבן:
– למדתי להתקין מנורה תלויה, שהיא מעשה אומנות נפלא. ואם הדבר טוב לפניך, אבי, כנס נא
את כל בעלי האומנות הזאת היושבים במדינתנו ואראה להם את המנורה מעשה-ידי להתפאר.

עשה האב כך וכינס את כל בעלי האומנות הזאת שבמדינה, להראות להם מה למד הבן בכל
השנים שהיה בחוץ לארץ.

הביא הבן את מנורת הפלאים והציגה לעיני האומנים. הסתכלו בה ולא מצאה חן בעיניהם.
וכשביקש מהם האב להגיד לו את דעתם על המנורה ענו כולם פה אחד, שהיא מגונה מאוד,
משום שלא רצו להעלים ממנו את האמת.
כיוון שיצאו האורחים מן הבית אמר האב לבנו:
– שמע, בני, דעתם של בני אומנותך על המנורה. כולם הסכימו פה אחד שהיא מגונה. ובכן, מה
חכמה יש בה?

ענה ואמר הבן:
– זו היא החכמה: שבמנורה זו חברתי לאחדים את כל החסרונות, שהם מצויים אצל כל בני
אומנותי שנתכנסו היום בביתנו. צא וראה, אבא: כל אומן יש לו חסרון משלו. אומן זה מיטיב
לעשות צד זה של הכלי, ואילו צד שני של הכלי יוצא אצלו פגום, אומן פלוני מוציא מתחת ידו
חלק מן המלאכה בתכלית היופי, וכנגד זה חלק אחר ממנה הוא ממש מכוער. היינו, דווקא
אותו חלק שעולה כל כך יפה אצל חברו. וכך הדברים משתלשלים והולכים. מה שנאה אצל זה
מגונה אצל חברו, ומה שירוד ומקולקל אצל זה הוא דווקא מלא-חן בידי חברו.
ואני עשיתי מנורה, שהוא צירוף כל החסרונות שישנם אצל כולם. להכריז ולהודיע לכולם,
שאין אצלם שלימות. מנורת החסרונות שלי היא מזכרת-חסרון לכל אחד ואחד. אבל באמת
יכול אני לעשות מנורה כתיקונה.

כשרבי נחמן סח סיפור מעשה זה הוסיף ואמר:

מתוך ידיעת החסרונות והמעצורים של הדברים אנו לומדים להשיג את מהותם אפילו לא
הכרנו עדיין אותם כהלכה.

גדולים מעשי ה'. אין אדם דומה לחברו וכל הצורות היו באדם הראשון, היינו, בתיבת "אדם"
לבד. היו נכללות כל הצורות הללו. הוא הדין בשאר דברים. כל המאורות היו נכללים בתיבת
"אור" לבדה. וכך כל מעשי בראשית. ואפילו העלים של אילן אחד אינם דומים לחברו.

ורבנו האריך בזה הרבה. ואמר שיש חכמות בזה העולם שאפשר לחיות בכוחן בלבד בלי אכילה
ושתייה. והאריך אז שיחה נפלאה ונוראה.

מאתר "דעת"

שבחים של גדולי הדורות על רבינו הקדוש רבי נחמן בן פייגא

רבי אברהם מקאליסק: "קדוש יאמר לו.. אתו חכמה ודעת אלוהים השכל… היושב בחדרי לבי.."

רבי אברהם חיים מזלאטשוב בעל "אורח לחיים": "אדם הגדול בענקים.. ואדמהו ואכנהו ולא ידעתיו.. הרב הגדול.. נר הקדוש .. מופת הדור.."

בעל ה"חזון איש": "אור האורות של האמת.." וסיפר הרב בן ציון אפטר שה"חזון איש" דיבר עמו מדי פעם על כוחו וגדולתו של רביז"ל.. ובכל פעם נהג לומר לו: נו, אמור עוד איזה תורה מהרבי."

רבי אברהם מרדכי אלטר האדמו"ר מגור, לאחר שסיים סדר ליל הפסח נהג ללמוד בלקוטי מוהר"ן. רבי אהרן מבעלזא: "מעלתו של ספר זה (ליקו"מ) גבוה עד מאד.. הם (חסידי ברסלב) יהודים כשרים."

רבי אורי מסטרליסק, בשעה שאמר תורה על שולחנו הטהור אמר לעצמו: "אורי אורי איך תוכל דברי תורה כשהליקוטי מוהר"ן ישנו בעולם.."

הרב יצחק גלבך היה תלמיד ישיבת ברנוביץ של הגאון רבי אלחנן (תלמיד החפץ חיים), וסיפר שרבי אלחנן היה מעריץ את תלמידיו שהתקרבו לרבינו נחמןמברסלב.

רבי אליהו לאפיאן (על ספרי רביז"ל) "הן אלו הם ספרי מוסר האמיתיים."

רבי אליהו קלאצקין מלובלין: "לשבח את רבינו במעלת החכמה אין בזה אלא אפס קצהו כפי ערכו הנעלה והנשגב."

הרב דסלר ה"מכתב מאליהו", מביא בספריו הרבה מדברי רביז"ל. ובמכתב לבניו הוא מעודדם שילמדו בספרי רביז"ל כדי שיזכו ליראת שמים.

רבי אליעזר שולביץ (ראש ישיבת לאמז'א): "מי שמחפש אמת, בסוף מגיע לברסלב…"

רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד ה"מטה אפרים": "איש קדוש מבין חידות.. יודע תעלומות. חכמה ושושן סודות..מפענח נעלמים.. מגלה רזים במקרא בתלמוד באגדות.. ודבריו עומדים ברומו של עולם.."

רבי ברוך ממעזבוז': "כפות רגליו גבוהים ונעלים יותר מראשם של אלו שדברו עליו…"

רבי ברוך סורוצקין (ראש ישיבת טלז): "חסידי ברסלב המה החסידים האמיתיים.."

רבי דוב ויידנפעלד הגאון מטשעבין: "רבינו היה העילוי של הרבי'ס" (האדמורים).

רבי דוד שפארבער אב"ד בראשוו: "בלקוטי הלכות (למוהרנ"ת) טמונים כל ספרי החסידות.."

רבי דוד יצחק אייזיק מסקאליא: "הוא היה קדוש ישראל"

רבי דוד משה מצ'ורטקוב, ה"לקוטי תפילות" שלו היה עבה מרוב דמעות..

רבי חיים מצאנז ה"דברי חיים" על הלקו"מ: הספר שלי עבור שבת.. עוד אמר "היום אין חסידות ואם בכל זאת אתה מחפש איזה חסידות לך לחסידי ברסלב"

האדמו"ר בעל "צמח צדיק" אמר: "אצל אבא (היינו רבי חיים מקאסוב בעל ה"תורת חיים") לא ירד ספר ליקו"מ מעל שולחנו.."

רבי חיים מקראסני תלמיד הבעש"ט: "את העקשנות דקדושה ראו עליו (על רביז"ל) כבר בימי ינקותו.."

רבי חיים סנוואני (מרבני תימן): "הלומד בספריו (של רביז"ל) ייווכח לראות שהמוסר שם הינו גדול ועצום ומפלח כחץ לבבות.." (והיה רבי חיים נוהג בשנותיו האחרונות לחלק לתלמידיו ספרי רביז"ל).

רבי חיים פאלאג'י הרבה לצטט מספרי רביז"ל וכן את ה"תיקון הכללי."

רבי חיים שמואלביץ (ראש ישיבת מיר): "על ידי זה (ספר ליקו"מ) נפתח המוח.." ואמר: "אנו עוסקים להקשות ולתרץ תוס'. והם (חסידי ברסלב) עוסקים בעבודה תמידית של "ליראה את ה' ולאהבה אותו כל הימים."

רבי אלעזר שפירא ממונקאטש ה"מנחת אלעזר" אמר: "כשכל העולם יתחילו ללמוד ולעיין ב"סיפורי מעשיות" (לרביז"ל) יבוא משיח צדקנו. וצוה להדפיס ספר "השתפכות הנפש."

רבי חיים מאיר האגער מויזניץ ה"אמרי חיים", הספר ליקו"מ לא ירד מעל שולחנו. ואמר: "זה ספר (סיפורי מעשיות) של הקבלה.."

רבי חנוך העניך מרדז'ין בעל התכלת אמר: "רבי נחמן, למה לא יחלקו עליכם שהרי לקטנים אתם מראים שהם קרובים להשם יתברך. ואילו לגדולים אתם מראים שהם עדיין רחוקים.. ובודאי הם יחלקו עליכם."

רבי יהודה הורוביץ מדז'יקוב שלח את תלמידיו אל חסידי ברסלב כדי שישמעו כיצד אומרים שם "למנצח מזמור" ו"מן המיצר" וכו' שקודם התקיעות.

רבי יהודה הורוביץ מסטעטשין: "הם (חסידי ברסלב) החסידים האמיתיים.."

רבי יהודה צדקה ראש ישיבת "פורת יוסף" סיפר על סטודנט שמילא פיו צחוק עם חבריו כשהראה להם מה שכתב רביז"ל ש"מי שיסתכל בספר הזה (ליקו"מ) בעין האמת בודאי יהיו נפתחין אצלו כל גידי קשיות לבבו ויהיה נעשה בעל תשובה גמור", ואותו סטודנט אמר לחבריו מבטיח אני לכם שאפילו שאתעמק בכל הספרים שלו, כדי להוציא עבודה יפה ולקבל ציון טוב לא אחזור בתשובה לעולם. ואכן הלה למד והעמיק בספרי רביז"ל ולאט לאט שינה דרכיו עד שנהיה בעל תשובה ועזב את האוניברסיטה. וסיים הרב צדקה את דבריו ואמר: "רואים אתם מה גדול כוחו של רבי נחמן מברסלב"!.

רבי יהודה לייב ה"שפת אמת" לפני פטירתו ביקש שיקריאו לפניו מספורי מעשיות לרביז"ל. ואמר כי בסיפור האחרון מרומזת הגאולה.

רבי יואל טייטלבאום מסאטמר: "רבי נחמן חזה ברוח קדשו את נסיונות דורינו בעניני אמונה.. ובזמננו אי אפשר להתחזק כי אם בספרי קודש אלו… כי בהם נמצאת האמונה האמיתיית." ואמר: "אי אפשר להיות יהודי כשר בלי ללמוד ספרי מוהר"ן מברסלב." ואמר: "בעל הליקוטי מוהר"ן היה מזוכך לגמרי לכן היה אצלו בחינת 'ויקנאו בו אחיו' הנאמר ביוסף הצדיק." ופעם התבטא: "רואים אצל האדמו"ר מברסלב יותר רוח הקודש מאשר אצל שאר הצדיקים.." ובאחת השבתות אמר: "מי יכול לחזקנו?! רק רבי נחמן יוכל לחזקנו במצב כזה."

רבי יחיאל יהושע מביאלה: "הוא (רביז"ל) הרבי לדור הזה."

רבי יעקב יצחק החוזה מלובלין: "הרב המאור הגדול… איש קדוש… מופת הדור.." ועל הספר ליקו"מ התבטא: "הדברים מאליהם יעידון ויגידון דברי אמת לאמיתו.. דברי אלוהים חיים."

רבי יעקב ישראל קנייבסקי הסטייפלר: "ספר זה (לקו"מ) מעורר אותי ליראת שמים. ואני רואה כי ביום שאיני לומד בספר זה חש אני חסרון ביראת שמים"

רבי יצחק מווארקי כשהביאו לו ספר ליקו"מ נתמלא שמחה עצומה ולבש השטריימל ויצא לקבל הספר "והיה אצלו כמו שמחת תורה."

רבי יצחק מאיר מגור ה"חידושי הרי"ם" לקח את הספר סיפורי מעשיות והתעסק בו וכשהגיע לסיפור שבע הקבצנים אמר: "עד כאן עוד הבנתי משהו. הלאה איני יודע כבר כלום.."

רבי ירוחם ליבוביך ה"חכמה ומוסר": "ספרי ברסלב הם אש ממש.."

רבי ישראל אבוחצירא: "הצדיקים הללו יוציאו את השכינה מהגלות.." עוד סיפר ה"בבא סאלי" כי בנו האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא נגלה אליו בחלום ואמר לאביו: "כל הצדיקים פה בשמים הולכים לשמוע תורה מרבי נחמן."

רבי ישראל אלתר מגור ה"בית ישראל": "בכל מקום שהם (חסידי ברסלב) הולכים רבם איתם, הם חיים ומחיים..

רבי ישראל מקוזניץ ה"עבודת ישראל": "איש חי רב פעלים מקבציאל המאור הגדול.. גדול מרבן שמו.." ועל ספר ליקו"מ : "דברי נפלאים .. ונורא הוא סביביו.. דברים ערבים נעימים.. חדודים עמוקים מאד.. איש לפי ערכו.. להם דומיה תהילה.. יקרים מפז ומפנינים.. וראויים להכניסם לפני ולפנים.."

רבי ישראל מאיר ה"חפץ חיים" אמר לאחד מתלמידיו: "אם הנך חפץ להתקרב לחסידות תתקרב לחסידי ברסלב היות והם שומרים את השו"ע, ומקיימים את הכתוב בו."

בנו של הח"ח נהג להתפלל עם חסידי ברסלב שבווארשא.

רבי יששכר דוב מודיסלאוו: "רואים בעינים שמכל החסידויות חסידי ברסלב נשארו אורגינאל כמו שהיה בימי יסוד החסידות". פעם שר דקות ארוכות את הניגון של חסידי ברסלב על "אם אין אני לי מי לי" בהתעוררות רבה ולאחר מכן אמר: "כפי שפלות הדור צריך כל אחד להיות ברסלבר חסיד."

רבי לוי יצחק מברדיטשוב רבן של כל ישראל אמר לתלמידו: "תאמין לי אם הייתי יודע שהעולם ישמעו בקולי, הייתי צועק בקול גדול מסוף העולם ועד סופו שכל מי שרוצה להיות איש כשר וצדיק ועובד ה' באמת, יהיה זהיר וזריז להתקרב להרב הקדוש רבי נחמן מברסלב.." עוד אמר: "איפה שיש משהו אמיתי וטוב חטף אותו רבי נחמן."

רבי מאיר אבוחצירא על שולחנו היו מונחים ספרי רביז"ל תמיד. פעם נתן לבתו את הספר "לקוטי עצות" ואמר לה: "כשתהיי זקוקה לעצה בכל ענין שהוא הביטי בספר הזה…"

רבי נחום מצ'רנוביל (היה תלמיד הבעש"ט) ה"מאור עינים": "הוא יפה עינים" ופעם כשראה את רביז"ל בימי נעוריו נבהל מעוצם היראה שהיה על פניו (של רביז"ל) ואמר ש"הכתוב "למען תהיה יראתו על פניכם" זה רואים אצלו בחוש."

רבי משה מרדכי מלעלוב: "בדף אחד מליקו"מ יש תמצית של הרבה דפים מספרי חב"ד." ואמר על מוהרנ"ת: "הוא היה בעל המוח הגדול ביותר בחסידות."

רבי צבי אריה מאליק, תלמיד המגיד הגדול: "אני ראיתיו ולא היה לי בו שום השגה.. וכפי הנראה צריכים כולנו להתבייש מפניו.. ומן המעט הוא לומר עליו "ויחכם מכל האדם."

רבי צדוק הכהן מלובלין כידוע כתב ביאורים לספר המידות של רביז"ל. ואמר: "הספר הזה הוא חיותי."

רבי שלום מושקוביץ משאץ: "כל דיבור ודיבור שיצא מפיו הקדוש (של רביז"ל) הוא עמוק עמוק מאד מאד.. מלא חכמה ומוסר ועצות נפלאות ונוראות לתכלית האדם עלי אדמות."

רבי שלמה מזויל סיפר שאביו הקדוש בא אליו בחלום ואמר לו: "בעולם העליון כשבא חסיד ברסלב נעשה רעש גדול. והם חשובים שם מאד.." וביקש שידוך לנכדו עם איזה חסיד ברסלב.

רבי שמעון, המשגיח דישיבת חכמי לובלין: "לקוטי מוהר"ן הוא פירוש על התיקוני הזוהר." ואמר: "רבי נחמן מברסלב היה אדם גדול נורא מאד."

רבי שמעון בצלאל אב"ד טארנא: "אור המאיר לארץ ולדרים.. פאר מקדושים.. משמח אלוהים ואנשים.."

רבי שניאור זלמן בעל ה"תניא": "אדם גדול מאד.. גבור מלחמה.."

להסכים להיות אנושי. להסכים להרגיש פגיע.

ראיתי היום איזה פרסומת של חברת קאוצ'ינג או השגת תוצאות או משהו מעורבב כזה. הכל נראה זוהר, הכל נראה טוב. הכל מכוון הצלחה. אנשים שמחים שמצליחים בחיים. נשמע ממש טוב. משהו היה חסר לי שם. שאלתי את עצמי – מה חסר? זה נראה טוב. זה בטח יכול להועיל לאנשים. זה יכול לקדם אותם ולהוציא אותם מתקיעויות.

זה נכון. אולי זה יכול לעזור אבל הרבה פעמים זה יכול לעשות ההפך! בנאדם מסתכל ואומר – וואלה, כולם מצליחים כאלה. אולי גם אני אתאמץ יותר ואהיה מוצלח? ואז הוא מתאמץ ומגיע לתוצאות – אבל לא מרגיש מוצלח אלא ממשיך לרוץ במרוץ למעלה. וזה לא משנה אם זה בחומריות או ברוחניות. כשאדם לא מקבל את המקום הקטן בתוכו – לא משנה מה הוא יעשה מבחוץ. אם אדם מסכים להיות אנושי. הכל יכול להשתנות.

להסכים להיות אנושי זה להבין שיש בתוכי נשמה קדושה ואינסופית. יש בתוכי נקודה טובה שאין באף אחד אחר ואני יכול להאיר בעזרתה מקצה העולם ועד סופו. להסכים להיות אנושי זה גם להבין שיש בתוכי נפש שעברה הרבה כאב בחיים והרבה אכזבות, או השפלות, או צער. והנפש הזאת היא חלק ממני והיא נמצאת בתוכי. אני יכול לקרוא לזה באינספור שמות אבל להיות אנושי זה להכיל הפכים. להבין שאני גם מדהים ואינסופי וגם קטן וחלש ופגיע.

להסכים להיות אנושי זה להסכים להרגיש את הפער העצום והמזעזע הזה בין חלקים שונים בתוכי – ולא לדחות אותו. להסכים להיות אנושי ופגיע – זה לתת מקום גם לאנשים אחרים להיות חלשים ופגיעים – בלי לשפוט אותם ולזלזל בהם אלא לראות גם את הנקודה האלוקית בהם וגם את הנקודה הנמוכה בהם ולהבין שגם הם – בדיוק כמוני – רוצים את הטוב בחיים.

שנזכה להסכים – להיות אנושיים.

פשוט לעשות. לעבור דרך קירות – ופשוט לעשות.

כל מי שניסה לעשות משהו חדש בעולם, במיוחד אם הוא קשור לקדושה ולעבודת השם  (ובמיוחד במיוחד אם הוא קשור לרבינו הקדוש) – גילה שלפעמים זה לא פשוט. לא פשוט? זה עוד לשון עדינה. לפעמים זה מניעות על גבי מניעות. זה נראה כמו הר אחד גדול של מניעות וקולות שאומרים לך – עזוב את זה, למה להסתבך?

אז מה עושים? מה לעשות כשאתה מרגיש שזה פשוט לא זז. העגלה לא זזה במעלה ההר. להתייאש? חס ושלום! זה ממש מה שכתוב במעשה מאבידת בת מלך – השני למלך מנסה לחפש את בת המלך וכל מי שהוא פוגש ושואל על המקום בו היא אמורה להיות אומר לו שבכלל אין מקום כזה וחבל שהוא מחפש. עזוב אותך… אבל הוא לא מתייאש, אני יודע שיש בוודאי!

הוא לא מתייאש אלא הוא ממשיך לחפש כי הוא יודע שלא משנה כמה נרדם במהלך המסע, כמה טעויות וכמה נפילות – הוא פשוט לא מתייאש מזה.

זה לימוד גדול לכל אחד מאיתנו. כי הרי לכל אחד מאיתנו יש דברים שהוא מנסה לעשות בעולם. בין אם זה בינו לבין עצמו, בין אם זה בינו לבין הסביבה הקרובה שלו ובין אם זה משהו גדול יותר. זה לא משנה. תמיד זה מתחיל מרצון. ברצון זה ממש מסתדר. ברצון זה אינסופי. ואז פוגשים את המציאות… ואז פוגשים את אלו שאומרים "עזוב אותך". ואז פוגשים את הקולות הפנימיים שאומרים "אולי הם צודקים?!" ואז צריך למצוא את הקול הפנימי שאומר "אני יודע שיש בוודאי!" ולהמשיך ולהעמיק ולא לוותר.

ואז.. פשוט עושים.

פרשת פיקודי, שבת שקלים – להרגיש את החסרון זה להיות שלם

זמן שמחתנו, חלק ב' – סוכות, הרב ארז משה דורון

לתחילת המאמר: זמן שמחתנו

ובכן, בפסח, זמן חרותנו, השתחררנו מן התלות המבישה בקנינים, בדעות נפסדות, בהרגלים, ובאנו אל המדבר הגדול והריק…

שם, באותו מדבר, בנו אבותינו סוכות, ושם, דווקא שם, ללא משען ומבטח גשמי, זכו לשבת ב"צל האמונה" (כפי שמכנה הזוהר את הסוכה) וחזו בהתגלויות מופלאות ובהנהגה ניסית שלא כדרך הטבע.

וכאז כן עתה, מצוה עלינו הבורא בחסדו, לצאת בכל שנה מ"מצרים" הפרטית שלנו, מן ה"מיצר" המשעבד של התלות בקנינים גשמיים ולשבת בסוכה. דווקא בתקופה שבה הזמן הטבעי גורם התכנסות אל הבית, מורה לנו התורה – צאו!

ומבלעדי יציאה כזו אי אפשר לקבל תורה. אי אפשר לזכות לאותה חרות שביכולתה של התורה להעניק. וזהו גם ענין התואר המיוחד "זמן שמחתנו" הניתן על ידי חז"ל לסוכות דווקא.

גם לעבד יש שמחות קטנות, אבל רק מצב שבו נמצאים הכרתו ומעשיו של האדם ב"סוכה", משוחררים מתלות באדונים עריצים, הוא המצב שמעורר שמחה אמיתית.

כשם שהסוכה ארעית כך ארעיים גם כל חיינו, ואין מקומנו הקבוע בעולם הזה. ידיעה זו לבדה היא היא המשחררת אותנו מן ה"שמחות" וה"מצוקות" הקטנות של חיינו הגשמיים, ומרימה אותנו אל על, לחדווה אחרת, ל"סוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ישעיהו ד' ו').

וכך כותב בענין זה רבי נתן (ליקוטי הלכות סוכה ו' סעיף ז'):

"ועל כן סוכה מרמז על חידוש העולם (לעתיד לבוא) כמובא בספרים, שסוכה מרמז על עלמא דאתי (העולם הבא). כי עולם הבא מכונה בשם סוכה, כמו שכתוב "וסוכה תהיה לצל יומם". ועל כן אמרה התורה: צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, לרמוז על חידוש העולם. שאין קביעות לעולם הזה חס ושלום, רק השם יתברך חידש את עולמו (דהיינו בראו יש מאין המוחלט). ועתיד לחדש עולמו" (דהיינו להפכו לעולם שונה לחלוטין, זך, מרומם ונצחי). ועוד הוא מוסיף וכותב (ליקוטי הלכות, חזקת קרקעות ג' סעיף ט') "וזהו בחינת סוכה, שאז עיקר השמחה בחינת "זמן שמחתנו", כי סוכה היא בחינת עולם הבא כמו שכתוב "וסוכה תהיה לצל יומם", שזה נאמר על עלמא דאתי… היינו שבאלו הימים, אחרי ראש השנה ויום הכפורים, אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח בתכלית השמחה, כי אנו זוכין עכשיו להמשיך בחינת עולם הבא, שהוא בחינת סוכה, בעולם הזה, שזהו עיקר השמחה, כשזוכין להמשיך (את) העולם הבא (ולטעום משהו מ"טעמו" גם) בעולם הזה… ועל כן אז הוא זמן שמחתנו, כי זה עיקר השמחה, כשמרגישין העולם הבא – עכשיו".

להמשך המאמר: זמן שמחתנו, חלק ג'