זה התחיל בגואה: רן ובר חותם את המסע – חלק 1

לא גיליתי את האור, לא הגעתי להארה, לא פתרתי את כל הבעיות של העולם וגם לא את אלו שלי. אבל אני בדרך. רן ובר חותם את המסע בין גואה לבין השם יתברך. פרק אחרון

לבסוף חזרתי בתשובה. והתחתנתי. האמת שזה קרה ביחד, אבל זה כבר סיפור אחר. העמקתי בלימודי היהדות, התחברתי לחסידות, לפנימיות, לגמרא, גמעתי הכול בשקיקה. נכנסתי במהירות לתוך העניינים.

 

כתבתי ספר על תהליך התשובה, כדי לעזור לבעלי תשובה אחרים. עשו עליי כתבת שער באחד השבועונים החרדיים. נולדו לי שלושה ילדים. הפכתי לחלוץ בתחום שידורי הווידאו היהודיים באינטרנט, הקמתי חלק מהאתרים הגדולים בארגוני הקירוב והפצת היהדות. הכול נראה מושלם.

ואז הגיע רבי נחמן.

 

שנים. שנים שחברים שלי ניסו לשכנע אותי לנסוע איתם לאומן בראש השנה. אבל אני סירבתי. מה אני, משוגע? מה אני צריך את כל הצדיקים האלה?! יש בורא לעולם, יש התבודדות (אפילו ש"רשמית" לא הייתי קשור לברסלב, היה לי רב שלימד אותי על התבודדות). חוץ מזה, למה להכניס את עצמי לנישות? אני יהודי. וזהו.

 

האמת שזה כבר היה מעצבן. וגם רבים מבין הלקוחות שלי היו ברסלב, ועשיתי הרבה אתרים ושידורים שקשורים לרבי נחמן – אז רבים חשבו שאני ברסלבר. נראה שהם ראו לפניי דברים שאני לא ראיתי. עדיין לא. בכל אופן, ממש לא התאים לי לנסוע, בעיקר לא בראש השנה. אז בסוף נסעתי דווקא בחודש אדר. החברים שלי שכנעו אותי. חברים טובים, אנשים מקסימים. לא יכולתי לסרב.

 

האוויר חדש, הלב נפתח

היתה השתלשלות אירועים משונה שבסופה החלטתי לנסוע, אבל אני זוכר שזאת היתה הפעם הראשונה שלפחות לא הייתי אנטי. זאת אומרת, אם הייתי נוסע לפני זה, הייתי בטח כל הזמן מנסה להוכיח לעצמי כמה זה לא זה. בסוף נסעתי, עם הסכמה פנימית לפחות לראות מה זה. ושמחתי שזה לא בראש השנה כי ככה אני לא אתלהב מהחגיגות וההמונים.

זה התחיל כשהאוטובוסים הגיעו לאזור מתחם הקבר, "הציון הקדוש". הרגשתי טוּב באוויר והטוּב הזה ליווה אותי לאורך כל אותה הנסיעה. זה היה כמו להיות כל הזמן בתוך שדה אנרגטי של מתיקות שלא תיאמן. בבוקר נערכה תפילת שחרית מוקדמת, בזמן הנץ החמה, ובאמצע הלמה בי מילה בחוזקה. זאת היתה המילה "רחמים". אני לא יכול להסביר את זה במילים, אבל היא מילאה את התודעה שלי.

זה היה יום חמישי, יום שאומרים בו תחנון ארוך בהמשך התפילה, ואותה מילה, על הטיותיה השונות, חזרה שוב ושוב. רחמים, רחום, תרחם על עם ישראל, ועוד כהנה. כאן עליי לציין, במאמר מוסגר, שבדרך כלל אני לא אוהב את התחנון של ימי שני וחמישי. אני פשוט לא מתחבר לזה. אבל באותה הפעם לא רציתי שזה ייגמר. בכל פעם הרחמים הלמו על סוגרי לבי, והציפו אותי בגעגוע לטוב האינסופי.

 

הסתובבתי ליד הציון, פתיתי שלג בודדים ירדו באיטיות. כמעט לא היו אנשים במקום. הכול נראה כמו תפאורה של תיאטרון. הרגשתי כאילו הזמן עומד מלכת, מחכה לי.

להמשך המאמר: זה התחיל בגואה: רן ובר חותם את המסע – חלק 2

מה פירוש המילה אלול? מהי העבודה הרוחנית של חודש אלול?

פירוש המילה אלול בארמית הוא – חיפוש. חודש אלול הוא חודש של ההכנה לחודש תשרי – חגי תשרי, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה מגיעים ישר אחריו. אלול הוא הזמן לחיפוש עצמי. להתכנסות והתבודדות פנימית אל מול השם יתברך.

חז"ל דרשו את המילה אלול – "אני לדודי ודודי לי". בחסידות מסבירים ש"המלך בשדה" – זה זמן מאוד מסוגל לקירבת השם, להתבודד ולהתקרב. זה זמן לחיפוש הרצון שלי – מה אני רוצה? כמה אני באמת רוצה להתקרב לקדושה? להתקרב להשם יתברך?

אלול הוא זמן ההכנה..

עוד פירוש על פי אופיר קסיר:

ברצוני להתייחס למילה אלול. הזכרתי בעבר, כי שמות החודשים הם במקור מהשפה האכדית (שפה שמית, שהייתה מדוברת בקרב האשורים והבבלים בתקופה העתיקה). לגבי פירוש המילה "אלול": יש הסוברים שמדובר בקציר, ויש הסבורים שזו יללה. ישנו הסבר נוסף והוא על דרך הדרש: אלול– מהשורש א-ל-ל במשמעות של ריגול וחיפוש, כלומר בחודש זה יש לחפש ולפשפש במעשים על מנת לחזור בתשובה. ראוי לציין, שהמילה אלול היא יחידאית, ומופיעה בנחמיה (ו, ט"ו): "ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול".


ראש השנה – לחבר את בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר!

מובא בדברי רבינו הקדוש שישנן שתי בחינות: בחינת כסדר ובחינת שלא כסדר.

בחינת כסדר קשורה לאדם, קשורה לחכמה ובחינת שלא כסדר קשורה לחוה, קשורה לספירת המלכות. הבעיה היא הניתוק בין חוה לאדם, הניתוק של המלכות מהחכמה. כשיש הפרדה, כשיש ניתוק – שם שורש הפורענות. המלכות אומרת – אנא אמלוך. אני אהיה המלך! ואז הכל מתחיל להתפרק.. אומר רבינו שכשאדם רואה שהדברים לא הולכים לו כסדר – סימן שיש בו גאוה. מהי אותה הגאוה? אותה גאוה אותה גאות ותחושת גדולה קשורים לניתוק הזה. הניתוק הזה, הגדלות הזאת היא שורש לכל העבירות.

אז מה הוא אמור לעשות? איך "להפטר" מהבחינת שלא כסדר הזאת? התשובה היא לא להפטר ממנה! אלא לחבר אותה. לא להתעלם ולדלג מעל אלא להכנס לתוך. על ידי העלאת המלכות לשרשה וחיבורה עם בחינת סדר, החזרת המלוכה לריבונו של עולם – אנחנו מחברים את שלא כסדר לכסדר ואז הבחינה שלא כסדר מתכללת בתוך הבחינה כסדר ולא מפריעה לאדם.

כשאדם מבין שהכל מהשם יתברך, שהשם יתברך מולך בעולם לא רק בהנהגה כללית אלא בהנהגה פרטית ובהשגחה פרטית לגמרי, והכל לטובתו של האדם – הוא מבין שגם בחינת שלא כסדר היא בעצם.. בסדר.

למדנו את זה היום בכולל של לב הדברים במודיעין – לחצו לשיעור הוידאו

אחרי השיעור בא אלי ידידי יעקב ירבלום ואמר לי חידוש נפלא! אתה יודע למה גם אחרי שמעלים את הדברים לשורשם – גם אחרי שאתה ממליך את השם יתברך נשארת מידת שלא כסדר? נו, נשמע, אמרתי לו בחיוך. אז ככה, אם האדם הולך וממליך את השם יתברך ואז הכל נפתר ומסתדר לו טוב והכל הוא כסדר אז זה שוב פעם אנא אמלוך! זה שוב פעם הכל בשביל שהקב"ה יעשה מה שאני רוצה. זה לא ביטול בכלל… זה רק כניעה רגעית כדי לקבל את כל המאווים שלי. אבל אם גם אחרי שאתה ממליך את השם אתה יכול לקבל את שלא כסדר – האוטובוס עדיין לא בא בזמן, אשתך עדיין צועקת עלייך ואתה מקבל את זה כחלק מהסדר, גם אם הוא מתנגד לרצונות שלך – אז באמת המלכת את המלך!

שנזכה להעלות את שלא כסדר לסדר ולהבין שהכל בעצם.. בסדר! :)

שיעור וידאו הכנה לראש השנה – אנא אמלוך?!

ראש השנה – ראש טוב, הכל טוב!

הכל בראש כמו שאומר הפתגם המפורסם. הכל מתחיל מהראש. אם הראש מסודר, אז הגוף מסודר. אם הראש לא… אז שאר הגוף סובל. איפה הראש שלנו?

רבי נחמן מספר שקיבל את ראש השנה שלו מתנה מהקב"ה – שראש השנה הוא העניין שלו. ראש השנה זה הזמן להמליך את המלך. רבי נחמן מסביר שזאת הנקודה – המלכת המלך! התיקון של כל התיקונים הוא להחזיר את המלכות לשורשה. להעלות את הדברים חזרה לשורש הרוחני שלהם. להבין מי המרכז פה – האם  אני המרכז, עם כל התאוות והרצונות המנותקים או אתה יתברך?

זאת עבודת הבירור שלנו במהלך השנה שמגיעה לשיאה או מתחילה כל פעם מחדש בראש השנה. זה הזמן של הבירור, הזמן של הזיכרון, של החזרה לנקודה הבסיסית, של התשובה מלשון לשוב. לשוב אלייך ריבונו של עולם. להמליך אותך שוב – בתקווה שאזכור יותר השנה בעזרת השם.

לזכור שאתה הוא המרכז. כשאתה המרכז הדברים מקבלים פרופורציה אחרת לגמרי. כשאתה המרכז הרצונות והשאיפות והבקשות שלי משתנות. כאתה המרכז זה לא אומר שאני הופך ללא חשוב או לחסר תכלית בעולם – להפך! כשאתה המרכז כל מה שאני עושה הופך למשמעותי בכך שאני מקשר ומדבק אותי אלייך ואל התכלית.

הכל נהיה גדלות. הכל נהיה מוחין דגדלות. כל הבקשות הקשורות להמלכה שלך, למלכות השם בעולם הן בקשות רחבות. הן לא קשורות לאני הקטן והנפרד שלי אלא הן קשורות אלייך יתברך ולבריאה שלך. אני חלק מהכל אבל אני לא המרכז של הכל. גם אם לפעמים אנחנו מרגישים ככה.

כותב רבי נחמן שראש השנה זה הזמן שלהחזיר את ה"לא כסדר" חזרה ל"סדר" – לחבר את המלכות חזרה לשורשה, וכך לבטל את התפיסה של "אנא אמלוך" – אני אמלוך. זאת תפיסת הנפרדות.

ראש השנה הזמן לעשות שוב סדר עדיפויות – מי מספר אחד? אתה יתברך. מה אני מבקש? להמליך אותך. אני רוצה לחשוב מחשבות טובות, אני רוצה לקשר אותי אל הטוב. ולכן באמת אמר גם רבי נחמן כמה חשוב להתפלל בראש השנה בקיבוץ הקדוש עם אנשי שלומנו – וכמה חשוב שתהיה אחווה ודבקות חברים.

שנזכה כולנו להתכלל ולהתאחד ונזכה לשנה טובה – שנה של טוב רוחני וגשמי. שנה של הסרת כל המחיצות המפרידות ביננו לבין אבינו שבשמיים. המפרידות ביננו לבין עצמנו ופנימיותנו. ביננו ובין חברינו, נשינו, ילדינו, הורינו, הבעלים שלנו וכל הסביבה. אמן כן יהי רצון.

שנה שנזכה לגאולה שלמה – גאולה פרטית וגאולה כללית ולהתגלות משיח צדקנו.

5 טיפים להתחיל את השנה בטוב

ביקשו טיפים להתחיל את השנה בטוב…

טיפ 1: לזכור שהשם הוא המלך. יש מי שאחראי לכל מה שקורה. וגם אם זה נראה לנו חס ושלום אקראי או לא מכוון – הכל מדוייק ומכוון. הוא לא רק שולט על הכל אלא הוא גם מאוד מאוד אוהב אותך. כן. אז מה שקורה פה הוא לא רק בשליטה אלא הוא בהשגחה פרטית ואישית כדי להביא אותך לתיקון המוחלט. טוב לא?

טיפ 2: יש רק את היום. רבי נחמן מסביר שאחד הדברים שיכולים ממש לשבור בנאדם זה שהוא מסתכל על כמות הדברים שהוא חושב שהוא צריך לעשות ולא יודע מאיפה להתחיל. איך אני אצא מזה? אותו אדם חושב. אולי כבר עדיף לא לעשות כלום.. רבי נחמן אומר – תזכור שיש לך רק את העבודה של היום להיום. ואז תוכל לעשות אותה.

טיפ 3: לא להתקע בעלייה ולא ליפול בירידה. רבי נחמן אומר שאתה צריך לדעת איפה אתה ממוקם בעבודה שלך. אתה בעלייה? אתה מרגיש בשמיים? מרגיש שאתה צדיק? אז תדע לך שעוד לא התחלת… לא כדי לבאס אותך אלא כדי לעזור לך להתאפס ולהמשיך לעבוד. אתה מרגיש גמור? מרגיש אפס? מרגיש שלא התחלת? אה.. אז תדע לך שהשם פה איתך והוא מעולם לא עזב ומעולם לא יעזוב אותך.

טיפ 4: אזמרה – למצוא את הטוב. חפש ומצא. אם תחפש אז ודאי תמצא עוד מעט טוב בך ועוד מעט טוב בחברך – ואפילו ברשע גמור תוכל למצוא עוד מעט טוב. ואם תמצא עוד מעט טוב תשפר את העולם שלך ואת כל העולם כולו. וגם אם בנקודה הטובה שמצאת אתה רואה שלא הכל טוב – אפילו אם רק מעט שבמעט שבה טוב, תמשיך. תמשיך לחפש את הטוב בתוך זה. אתה תצליח – אל תדאג!

טיפ 5: חבר טוב לעבודת השם. תמצא לך חבר, תמצאי חברה – חבר לעבודת השם. מישהו לחלוק איתו או איתה מה עובר עלי, על העליות ועל הנפילות. מישהו שיכול לחזק אותי אבל יכול גם לדייק אותי. מישהו שבאמת אכפת לו ממני ורוצה את טובתי.

וידאו סוד אלול – בקי ברצון ובקי בהמתנה

** בתחילת השיעור (בערך שתי דקות ראשונות) יש רעשי רקע בהקלטה. איתכם הסליחה!!!

ראש השנה – להמליך את המלך, מי המרכז של הכל? מי המרכז של כל מה שקורה פה? אני? או הוא?

זהו. זה עיקר העבודה בראש השנה. להמליך את המלך. להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו. לבחור בטוב – לזכר שזה העניין. לצאת מהאני.

הרבה אנשים מדברים על ביטול האני. אבל ביטול "למי"? למי ולמה אתה מתבטל? כשאתה מתבטל אתה צריך להתבטל למשהו אחרת אתה פשוט מחפש לפרוק גבולות. להתבטל זה להפך… זה לקבל גבולות. זה לקבל מידה. לקבל דין – וזה אולי יום הדין מהבחינה הפנימית. היום שבו מקבלים את זה שיש דין ויש דיין בעולם. היום שנזכרים שהמלך פה.

כשאנשים מדברים על ביטול האני אבל לא מוכנים לשאת בשום עול חיצוני – הם מגיעים הרבה פעמים להפקרות. הפקרות בתחומים רבים בחיים. הם אולי טוענים שהם "מוארים" אבל זה לא מסתדר עם מה שקורה "בקרקע". אם אין לך אני – אז למה אתה מתעצבן על ההוא שלא החזיר לך עודף מספיק מהר?

ביטול הוא הרכנת ראש. הוא הבנת החלקיות. הוא הבנת המקום החלקי. הוא קבלת התמונה הגדולה. זה דבר שיכול להיות מאוד משמח אבל צריך להבין שיש פה שינוי רדיקאלי במרכז הקיום – מהו המרכז? אני או הקב"ה?

המלכת המלך מלשון מלכות. המלכות היא הספירה האחרונה שבה מתבטאים כל האורות הרוחניים שמגיעים מהספירות העליונות. אני רוצה לקשר את המלכות חזרה לשורשה. אני רוצה שמה שמוציא את הדברים לידי ביצוע יהיה קשור לראשית המחשבה – סוף מעשה במחשבה תחילה. אני רוצה לחזור ולחבר את הפנימיות לחיצוניות.

ראש השנה – היום שאני מזכיר לעצמי על מה מדובר פה בכלל. מהו המרכז של הדברים. ואז אפשר להתחבר לעצמי, לקב"ה, לכלל עם ישראל – עם תפיסה רחבה יותר. עם תפיסה שאנחנו פה כולנו במסע הזה ביחד. המסע להביא עוד ועוד טוב לתוך העולם. להביא עוד ועוד אור.

אנשים מדברים על זה שישראל זה עם סגולה, אור לגויים וכיוב' ושואלים בכעס – זה אור זה? כן! זה אור. רוצה להביא אור? תפדל. תביא. מישהו עוצר אותך? למה אנחנו תמיד מאשימים את האחר? למה? כי אין לנו רצון לקחת אחריות על המעשים של עצמנו. באמת, עם ישראל הוא עם סגולה, הוא אור לגויים – לא כתחושת חשיבות עצמית וגאווה אלא בהבנה של התפקיד שלנו בעולם. זה הבנה שיש בה הרבה אחריות.

כדי בכלל להתחיל לדבר על להביא אור, להביא טוב – צריך האדם לברר טוב טוב לעצמו מהו מקור הטוב? מהו הטוב בעולם. ולשים אותו במרכז המודעות שלו.

בראש השנה – זאת ההזדמנות שלנו להזכר בטוב הזה. בקדושה הזאת. ולהמליך אותו – לשים את הקב"ה במרכז המודעות. אפילו רק לראש השנה. אפילו אם רוב השנה אנחנו תקועים בתוך הבלי החומר או הבילבולים והדמיונות. יש לנו יום אחד – ואי אפשר לקחת לנו את זה. יום של לשים את הדברים לפי הסדר הפנימי העמוק שלהם.

שנזכה לזכור – מי המרכז של הכל.

ראש השנה באומן – לפגוש את עם ישראל, לראות את הפנים של הצדיק..

סיפרו לי שאם רוצים לראות את הפנים של הצדיק צריך להגיע לראש השנה לאומן. למה? זה היה דבר מאוד מוזר. מישהו אחר אמר לי שכדי להתחבר לרוח של הצדיק צריך ללמוד ליקוטי מוהר"ן בעיון. זה כבר יותר מתיישב, זה הגיוני! הגיוני שהשכל של הצדיק צפון בספריו. הגיוני שכדי להתחבר אליו צריך להתחבר לספרים ולהעמיק בהם וכך על ידי עמל ועיון בליקוטי מוהר"ן אדם יוכל להתחבר "לרוח של הצדיק".

אבל מה הקשר בין 30,000 יהודים בראש השנה באומן והפנים של הצדיק?!

בראש השנה שעבר, עמדתי באמצע כיכר פושקנה המפורסמת באומן. זה היה אחרי תפילות השחרית והמוסף והיו עוד אלפים שנעו מ.. ואל.. תפילות או אל הציון להתבודד וכיוב' עמדי והתבוננתי. פתאום ראיתי משהו. ראיתי איך משהו אחר משתקף מפרצופיהם של אלפי אנשים. כל אחד והנקודה שלו, כל אחד והעניין שלו אבל גם כולם ביחד. כולם כאן ביחד באומן והביחד הזה יוצר משהו גדול הרבה יותר מהפנים האישיות של כל אחד מהם – הפנים של הצדיק??

אחד העניינים וההסברים בצדיק יסוד עולם הוא שיש צדיק שהוא כולל את כל הנשמות. הוא לא צדיק של חסידות מסויימת או חצר מסויימת. הוא לא "הצדיק של האשכנזים" או "הצדיק של הספרדים". הוא של כולם. הוא מחובר לכולם – וכולם מחוברים אליו.

במהלך השנה, כשהרבה יותר ריק באומן, לא תמיד קל לראות את זה. רואים אז שרבי נחמן הוא הצדיק של הברסלברים שבאים לציונו וגם שהוא הצדיק של הרבה מתקרבים ובעלי תשובה. אפשר אפילו לראות שהוא הצדיק של כאלו שצריכים עזרה וישועה אבל כל עם ישראל? קשה לראות את זה.

בראש השנה הרבה יותר קל לראות את הפנים האלה. הפנים הזוהרות והזורחות. הפנים של התקווה והחמלה האינסופית של הצדיק הכללי. אלפי פרצופים שונים ומשונים, ליטאים, חסידים, ספרדים, אשכנזים, תימנים. חוזרים בתשובה ודתיים מבית. חילונים "גמורים" ודתיים שהיו "גמורים" – עד שפגשו את הצדיק. ולכל אחד יש את המקום שלו, לכל אחד יש את הייחוד שלו, לכל אחד יש את הפינה שלו – בלב האינסופי של הצדיק.

שווה לנסוע ולראות את מה שאני מדבר עליו. שמעתי על זה רבות לפני שנסעתי והיה קשה לי להאמין והיה קשה לי לחשוב שזה כל כך משמעותי – "לראות את עם ישראל!" היו אומרים לי. ואז הבנתי. עם ישראל. וואו. זה דבר מדהים. איזה כיף שעוד מעט ראש השנה :)

שנה טובה ומתוקה :)

נסיעה לאומן, ראש השנה תשע"א עם לב הדברים

בעזרת השם אני מתכונן לנסוע לאומן לראש השנה עם החברים המתוקים מלב הדברים.

מומלץ מכל הלב :)

למי שרוצה להצטרף לנסיעה : נסיעה לאומן עם לב הדברים (לחץ כאן).

תשובה – מה זה תשובה? למה לעשות תשובה? מה הקשר ביני לבין תשובה?

תשובה זה לא דבר טכני בלבד. תשובה זה דבר פנימי. זה ההשתוקקות של הנשמה להגיע לאיחוד. לחזור לחיבור. לבטל את מה שמפריד ביני ובין הטוב האמיתי. הטוב האינסופי שגנוז בבריאה ובתוכי.

התשובה אומרת שאני רוצה לשוב – רוצה לחזור. לאן לחזור? למה לחזור? אלייך מלך מלכי המלכים. אל האמת. אל המקום הכי עמוק.

מה מעכב אותי? קודם כל השיכחה. אני שוכח מה המקום שלך, אני שוכח מה המקום שלי. אני שוכח איפה אני בסקאלה הזאת. איפה כל הרצונות הנפרדים ומהו מקומם. איפה הרצון לקירבה אלייך – אני זוכר את זה בכלל?

עכשיו יש הזדמנות. חודש אלול. זמן ההכנה. זמן ההזכרות. טוב להזכר ולעשות סדר פנימי. מה אני באמת רוצה? אני רוצה להגדיל את הנפרדות שלי או שאני מוכן לוותר? מוכן להכנע? מוכן להודות בטעויות, בריחוק, בכאב שאני לא רוצה לחשוף?

האם אני מוכן לשמוע את הבזיונות הפנימיים והחיצוניים ולהיות – מודה על האמת? האם אני מוכן להיות ב "ישמע בזיונו ידום וישתוק" או שיש לי הרבה מה להגיד, הרבה מה לתרץ, הרבה מה להסביר שבעצם אני ממש בסדר. שבעצם אני לא צריך לעשות תשובה. *הם* צריכים לעשות תשובה. *הם* צריכים להשתנות – אבל אני? אני ממש בסדר. לא? לא..

אני צריך לעשות תשובה כל יום – לא בגלל שזה נשמע רוחני וטוב אלא כי זאת האמת הפשוטה (מישהו אמר המרה?). אני רחוק, אבל אני רוצה להתקרב. אני רוצה קשר איתך ריבונו של עולם. אז אני רוצה לחזור אלייך ואני רוצה להתחיל מחדש. כן, אני רוצה להתחיל מחדש מהיום. אני רוצה להתחיל מחדש כל יום.

ואני לא יכול לבד. אני צריך אותך. אני רוצה אבל אני צריך אותך. אני צריך שתעזור לי. כי אני לא יכול בעצמי. זה בנוי ככה לא? הרצון שלי – זה התערותה דלתתא, התעוררות שלי מלמטה ואתה – משלים את התמונה, מושך אותי ומעלה אותי. אני רוצה חיבור. אני לא רוצה נפרדות. האמת? אני בכלל לא מחפש להצליח לבד. מה זה יעזור? אני רוצה איתך ביחד. אני רוצה קשר.

אבא? תעזור לי טוב?

תודה :)