חג סוכות – שמחה כעבודה רוחנית – חלק א / רן ובר

פורסם באתר נמסטה

תמיד אהבתי את חג סוכות, גם לפני שחזרתי בתשובה. יש משהו בחג הזה שפשוט תמיד שימח אותי. ובאמת זה הקטע של חג סוכות – הוא נקרא גם חג שמחתנו.

לצאת החוצה מהבית לשבוע – לגור תחת כיפת השמיים בסוכה עם סכך – מספיק עבה שלא תכנס השמש יותר מידי אבל קצת מאוורר שאפשר יהיה לראות כוכב או שניים, מי אמר שצריך לנסוע לסיני לעשות ריטריט? אין עבודה, אין לחץ של הספקים. רק אתה ועצמך. או אתה וחברים. הרבה חברים.

אני זוכר שגרתי בניו יורק ועברתי ליד האוניברסיטה ואיזה חבדני"ק צד אותי בעיני הנץ שלו – מצוות לולב? הוא שאל. איך הוא ידע שאני יהודי מכזה מרחק? מאמנים אותם מילדות, אני בטוח! חייכתי, נו טוב. נכנסנו לסוכה שלהם, הוא הראה לי איך נוטלים את ארבעת המינים וזה היה נחמד. הוא גם קלט שאני רוחני אז נתן לי הסברים רוחניים/פנימיים על ארבעת המינים וחג הסוכות. אני זוכר שזה לא הרגיש לי מאיים משום מה. באמת יש איזה שמחה בסיסית בחג הזה שעוברת מעל כל המחסומים והחלוקות.

אולי זאת הסוכה עצמה. לפי הפנימיות בסוכה בחג הסוכות שורה אור החסדים. אור רוחני מאוד גבוה שכל מה שצריך כדי לקבל אותו – זה פשוט להיכנס לסוכה. זאת המצווה עצמה! לא צריך לברך, לא צריך לעשות שום דבר, רק להיכנס לסוכה. פשוט להיות.

כולם אוהבים לבוא לסוכה – חילוניים, דתיים, חוזרים בתשובה, נאו-רוחניקים –  כולם מתחברים ביחד בשמחת החג. שיחת חברים בסוכה – עם אספרסו, מה רע? או אולי על האש. תלוי בשעת היום והכיוון הקולינרי של החברים שבאים להתארח.

יש חברים שאני לא מספיק לראות כל השנה. כל אחד והעניינים שלו, כל אחד והכיוון שלו. ואז מגיע סוכות ופתאום יש זמן – כל אחד מוצא את היום שלו ומגיע. זה אולי נראה לא רציני לפגוש חבר פעם בשנה – אבל יש בזה דווקא משהו מתוק. אמיר תמיד מתקשר אלי שבועיים לפני כדי לשריין מקום. אנחנו חברים כבר יותר מעשרים שנה אבל החיים סוחבים.. אתם יודעים. אז סוכות זה הזמן שבו אנחנו מתעדכנים, מה קורה איתנו בפנים, בחוץ. ככה, יש בזה משהו מיוחד עבורי.

השנה הרחבתי את הסוכה, הגדלתי אותה כמעט פי שניים – עכשיו זה בכלל מיני ארמון. הילדים באורות – יש הרבה לאן לרוץ בסוכה (נקווה שלא יחריבו לי אותה, ואם כן – אני מקווה שאזכור את השמחה..)

להמשך הכתבה : חג סוכות – שמחה כעבודה רוחנית – חלק ב'

למה דווקא עכשיו שאני מתקרב לקדושה, אני מרגיש התרחקות? איך זה יכול להיות שאני סוף סוף עושה הרבה יותר אבל מרגיש רחוק יותר?

הרבה שואלים את עצמם – איך זה יכול להיות? מילא כשלא ניסיתי להתקרב לקב"ה והייתי מרוחק הרגשתי ככה אבל עכשיו? עכשיו כשסוף סוף אני מתקרב, מתחיל לשמור שבת, מנסה ללמוד תורה – דווקא עכשיו אני מרגיש כל כך מרוחק?

זה במיוחד כואב אחרי שבתחילת ההתקרבות מרגישים הרבה רגשות חזקים – מה שנקרא בשפת העם "אורות של התחלה". ובאמת הקדוש ברוך הוא פותח למי שרוצה להתקרב בתחילה אור גדול – אור שיכול להוציא אותו מהרבה בילבולים ולעזור לו להכנס תחת כנפי השכינה.

אבל זה בהתחלה… אחרי זה קורים שני דברים – ראשית, האור הראשוני שחווית הוא לא שלך. הוא משהו שניתן לך כמתנה כדי שתדע כמה מתוק וטוב השם. עכשיו? זה הזמן של העבודה שלך, ברוך השם. אז מזה חס ושלום לא ליפול! רק להתחזק ולשמוח. התקדמתי – עכשיו אני מרגיש שאני הולך אחורה אבל בעצם.. אני בדרך הנכונה!

הדבר השני שקורה, כפי שמסביר רבינו הקדוש הוא שמראים לך התרחקות. זוהי התרחקות שמטרתה התקרבות – והאמת היא שזאת אפילו לא התרחקות אלא רק "נראה לך" שזאת התרחקות (בגלל זה "מראים לך"). ההתרחקות הזאת היא כדי להגביר את החשק שלך להתקרב. כדי שתרצה באמת להתקרב להשם יתברך, כדי שיהיה לך באמת כוח לעבוד אותו. מראים לך התרחקות כדי להגביר את הרצון.

פעם אמרתי לחבר שנראה לי שזה כמו מישהו שמתקרב לאט לקיר, ב10 מטר האחרונים הוא טופס ספרינט ומנסה לעבור את הקיר. הוא לא מצליח כי הוא לא מפתח מספיק מהירות. אבל אם יחזור 20 או 30 מטר אחורה וירוץ אל הקיר, תהיה לו מספיק תנופה לדלג ולעבור. אם אנחנו לא מבינים את זה – אנחנו כועסים וממורמרים ולא מבינים למה מנסים להרחיק אותנו 30 מטר מהקיר! כבר הייתי כל כך קרוב, ממש איזה עשר מטר ועכשיו מרחיקים אותי?! מה עשיתי??

לא עשית שום דבר רע. הכל מתוך אהבה אינסופית של השם יתברך אלינו. הכל כדי שבאמת נתחזק ונרצה אותו יותר ויותר, ונחליט שגם אם אנחנו מרגישים נפילה או הליכה אחורה – זה לא מעקב אותנו.

בסופו של דבר מכל התרחקות תבוא בעזרת השם התקרבות גדולה. צריך רק להחזיק חזק בדעת וברצון ולזכור את דברי צדיקי האמת שמחזקים אותנו ובונים אותנו ברוך השם.

להוסיף טוב. ועוד טוב.

יש נטייה טבעית לראות את הרע. ויש לנו גם הצדקות רוחניות והגיוניות למה באמת הכל רע. יש כאלה שאומרים שהפסימיים קוראים לעצמם רציונליים ולאופטימיים מדומיינים…

האמת היא מורכבת. אכן יש טוב ויש רע. והשאלה על מה אנחנו שמים דגש. גם אם אנחנו יכולים להסביר לעצמנו ולאחרים למה באמת צריך להסתכל על הרע – זה לא נכון וזה לא בונה. זה לא בונה אותנו ולא בונה אחרים. זה לא עוזר.

אז איך להוסיף טוב?

המשך : להוסיף טוב. ועוד טוב – חלק 2