למה דווקא עכשיו שאני מתקרב לקדושה, אני מרגיש התרחקות? איך זה יכול להיות שאני סוף סוף עושה הרבה יותר אבל מרגיש רחוק יותר?

הרבה שואלים את עצמם – איך זה יכול להיות? מילא כשלא ניסיתי להתקרב לקב"ה והייתי מרוחק הרגשתי ככה אבל עכשיו? עכשיו כשסוף סוף אני מתקרב, מתחיל לשמור שבת, מנסה ללמוד תורה – דווקא עכשיו אני מרגיש כל כך מרוחק?

זה במיוחד כואב אחרי שבתחילת ההתקרבות מרגישים הרבה רגשות חזקים – מה שנקרא בשפת העם "אורות של התחלה". ובאמת הקדוש ברוך הוא פותח למי שרוצה להתקרב בתחילה אור גדול – אור שיכול להוציא אותו מהרבה בילבולים ולעזור לו להכנס תחת כנפי השכינה.

אבל זה בהתחלה… אחרי זה קורים שני דברים – ראשית, האור הראשוני שחווית הוא לא שלך. הוא משהו שניתן לך כמתנה כדי שתדע כמה מתוק וטוב השם. עכשיו? זה הזמן של העבודה שלך, ברוך השם. אז מזה חס ושלום לא ליפול! רק להתחזק ולשמוח. התקדמתי – עכשיו אני מרגיש שאני הולך אחורה אבל בעצם.. אני בדרך הנכונה!

הדבר השני שקורה, כפי שמסביר רבינו הקדוש הוא שמראים לך התרחקות. זוהי התרחקות שמטרתה התקרבות – והאמת היא שזאת אפילו לא התרחקות אלא רק "נראה לך" שזאת התרחקות (בגלל זה "מראים לך"). ההתרחקות הזאת היא כדי להגביר את החשק שלך להתקרב. כדי שתרצה באמת להתקרב להשם יתברך, כדי שיהיה לך באמת כוח לעבוד אותו. מראים לך התרחקות כדי להגביר את הרצון.

פעם אמרתי לחבר שנראה לי שזה כמו מישהו שמתקרב לאט לקיר, ב10 מטר האחרונים הוא טופס ספרינט ומנסה לעבור את הקיר. הוא לא מצליח כי הוא לא מפתח מספיק מהירות. אבל אם יחזור 20 או 30 מטר אחורה וירוץ אל הקיר, תהיה לו מספיק תנופה לדלג ולעבור. אם אנחנו לא מבינים את זה – אנחנו כועסים וממורמרים ולא מבינים למה מנסים להרחיק אותנו 30 מטר מהקיר! כבר הייתי כל כך קרוב, ממש איזה עשר מטר ועכשיו מרחיקים אותי?! מה עשיתי??

לא עשית שום דבר רע. הכל מתוך אהבה אינסופית של השם יתברך אלינו. הכל כדי שבאמת נתחזק ונרצה אותו יותר ויותר, ונחליט שגם אם אנחנו מרגישים נפילה או הליכה אחורה – זה לא מעקב אותנו.

בסופו של דבר מכל התרחקות תבוא בעזרת השם התקרבות גדולה. צריך רק להחזיק חזק בדעת וברצון ולזכור את דברי צדיקי האמת שמחזקים אותנו ובונים אותנו ברוך השם.